את תפוחי האדמה משליך גידי לסיר בקליפתם; כך יובטח שלא יתפוררו
במהלך הבישול, ולאחריו - תוכל לקלפם בקלות באצבעותיך, ללא צורך
בסכין. ועד שיתבשלו, פונה גידי לקצוץ את המלפפונים החמוצים
ולפתוח את קופסת השימורים של תערובת האפונים והגזר.
סלט-מספר-אחד יוצא לדרך.

קימברלי תבוא בשעה שבע; ליתר דיוק, אפשר שתבוא. לא ממש הבטיחה:
אולי אפתיע אותך, אמרה; אולי אביא איתי חברה - הרי אתה מכיר את
ג'ניפר, לא? - חשוב באופן חיובי, משנן גידי לעצמו - זהו,
בתמצית, סוד ההצלחה האמריקאי; סיסמא שהיא כמטבע-העובר-לסוחר
כאן בעמק הסיליקון.

לסלט-מספר-אחד לא נותר אלא להוסיף מיונז בשפע, פטרוזיליה קצוצה
במידה, ולבזוק על כל אלה פלפל שחור מלמעלה. את הסיר, בו התבשלו
תפוחי האדמה, אין כל צורך לשטוף לפני שמחליפים את מימיו
בטריים, ונותנים בתוכו שלוש ביצים, שקליפתם נקובה על-מנת שייקל
לבועת האוויר להשתחרר.

רק שלושה חדשים עברו מאז שגידי הצטרף לחברת ההי-טק הצעירה
שבסניוויל, קליפורניה, ארצות-הברית-של-כל-התקוות-כולן. מקום
מסעיר, טכנולוגיה שופעת-אפשרויות של תוכנת-מחשבים מתוחכמת;
חבורת מהנדסי פיתוח צעירה ותוססת ובה בנות בהירות עיניים
וחריפות מחשבה, וגופן החטוב מקשה עליך להתרכז בנושאים הסבוכים
הנידונים בישיבות הצוות.

הביצים נועדו להשתלב בסלט-מספר-שתיים, לכבודו שב ומופעל הפותחן
החשמלי כדי להוציא לאוויר העולם נתחי טונה בהירה וגרגרי תירס.
עכשיו נקטמים עוקצי הצנוניות לפני שהן נחתכות לקוביות קטנות;
ובצד מחכים בסבלנות לתורם, הפטריות העגלגלות וגבעוליו המוארכים
של הבצל הירוק.

תשלובת משונה של שמות זכר-ונקבה יש להם, לאמריקאים, מהרהר
גידי. בארץ זה הוגן ופשוט: להם וגם להן שמות-בני-שתי-הברות,
גידי ואסף וארז וצילה ורעיה וחגית. כאן במערב, ככלות כל
הדיבורים על שוויון המינים, הפער בולט: כל הבנים שהכיר - שמם
בן-הברה-אחת, ג'ון וסטיב ודיק וביל ואד ובוב, ולמרבית הבנות -
קימברלי ומריסה וג'ניפר ואלינור וג'סיקה ואן-מארי - לא פחות
משלוש הברות בשמן. ועכשיו כבר שש-ועשרים, וקימברלי הבטיחה שאם
לא תוכל לבוא, תטלפן קודם.

באמצע דצמבר נוהגים לערוך במשרד ארוחת-צהריים לרגל החגים -
ניסוח שמתחמק מלנקוב בשמו המפורש של חג-המולד, ומעדיף עמימות
שיכולה להתכוון לחנוכה, ליום-הקצר-בשנה או לראש-השנה-האזרחית,
כטוב בעיניכם. הכל מוזמנים לתרום מטעמים ממעשה ידיהם, וגידי
טורח לא-מעט להגיש סלט ירקות מזרח-תיכוני באיכות שמפתיעה את
הילידים. אבל גם אם התכונן לקטוף מחמאות, נגע לליבו האופן בו
קימברלי סנטה בו: "גידי", אמרה, "אתה יודע שממתינות לך כמה
וכמה הצעות-נישואין בזכות הסלט הזה? ואיך אתה קורא לו, בכלל?"
גידי מיהר להתעשת והכריז: "תראי, אם מצא חן בעינייך, זהו סלט
ישראלי; ואם לא, זהו סלט ערבי..."

מאליו ברור - סלט-מספר-שלוש חייב להיות הטוען-לכתר, סלט ירקות
חתוך דק-דק שאינו מתפשר על דיוק מרכיביו: המלפפון חייב להיות
זה המתקרא כאן מלפפון-להחמצה; להבדיל, חלילה, מאותם נפילים
שקליפתם עבה וטעמם מריר. הפלפל הוא זה המכונה איטלקי, וגונו
ירוק בהיר - בשום אופן אין להחליפו בירוק-כהה או
בכתום-עב-הדופן. ועם זאת יש להודות שעל דעת הזמן והמקום
מתאפיין סלט הירקות במרכיבים איזוריים כמו זיתים נטולי-גלעין
שהוחלף בגמבה, שיני-שום מושרות בחומץ, וצלפים המתגלגלים מתוך
צנצנת זכוכית צרה.

מאז ומתמיד מעדיף גידי סלט קר על פני ארוחת ערב חמה, בשרית.
אמו והוא חיו ביחד, לבדם, משפחה חד-הורית, עוד לפני שנטבע
הביטוי הזה. כשהיתה שבה בערב מעבודתה-במשרה-מלאה, היתה מזדרזת,
במבע-פנים עייף, להשליך למחבת איזו קציצה קנויה-מוכנה
וחסרת-טעם. אבל לפעמים אירע שפתחה את תא-ההקפאה והופתעה לגלות
שהוא ריק, ואז היתה פונה אל גידי ומזמינה אותו בחיוך מתנצל
להשתתף איתה בחיתוך ירקות לסלט. בערבים שכאלה התערבבה צינתם של
העגבניה והמלפפון בשיחה נינוחה ופושרת, ואיש לא אץ בקוצר רוח
להפוך את פרוסת הבשר בטרם תיחרך.

אולי משום כך מתלהב גידי מהביטוי המקומי-הנפוץ - קול, לאמור
קריר, כלומר גזעי, לעניין. אח, יהיה "קול" אם קימברלי תופיע
עכשיו, כך לבדה, בחצאית הג'ינס ובחולצת הגולף הסגולה, תחייך
ותכווץ את אפה החמוד לשאוף את הריחות המסתחררים בחלל המטבחון
הזעיר. בעמידה יטעימו זה-את-זו משלל הסלטים, ינעצו מזלגות
ויעלו בכף דגימות קרירות-מפתות. גם בקבוק היין כבר הספיק
להצטנן בדלת המקרר, ותאורת ההלוגן התכלכלה נפרשת ברקע...

שבע-ורבע. שלוש קערות סלט ניצבות על עומדן. גידי לוחץ על כפתור
השלט-רחוק, וליאונרד כהן מזדחל מן התקליטור ומתפזר על פני חמשת
הרמקולים. בה-בעת, פעמון דלת הכניסה מזמזם והטלפון, מצידו,
עונה לו בצליל עולה-יורד. צמרמורת של קור-וחום מדגדגת את
שידרתו של גידי: אולי קימברלי, אולי ...