הדמויות:
    עודד: אמן מתוסכל, סרקסטי.
    זהבית: כואבת, מפנימה, מתוחכמת.
    ירון: שקול ושקט.
    גלי: פמיניסטית, מעט אגרסיבית.
    שרון: הומרוסיטית, עוקצנית, ציניקנית.
    בוטנר: ליצן טיפוסי, מדבר בסלנג,  שנטי שנטי.

גלי: טוב, אני לא הולכת ליטול חלק בזה!
זהבית: גם אני לא.
שרון: למה לא?
גלי: זה טפשי.
שרון: מה טפשי בזה?
גלי:  הכל!
שרון: תהיי קצת ענינית אולי?!
זהבית: זה פשוט לא נכון לעשות את זה.
עודד: מה זאת אומרת 'לא נכון', זאת אמנות, אין פה נכון ולא
ונכון.
זהבית: אבל יש את גבול הטעם הטוב...!
עודד: אין פה שום גבול של טעם טוב.
זהבית: לא, נראה לי שלך פשוט אין.
עודד: נו באמת, מה? כבר אסור להרוג דמויות בעלילה? תעשי לי
טובה, איך שרדת את הסצינה מבמבי?
[כולם צוחקים]
זהבית: לא לזה התכוונתי, אוף... [מפנה את הגב].
עודד: נו, אל תתחילי גם את להעלב פה.
שרון: היא מתכוונת שמפריע לה שזה מזכיר את ג'וח. נכון?
זהבית: זה לא.
עודד: הוא דווקא בטוח היה בעד.
זהבית: זה לא בגלל ג'וח!
עודד: או, אם ככה אולי נעשה את המחזה עליו.
גלי: אתה פשוט חייב להרעיד עולמות, נכון?
עודד: למה לא? תחשבו על זה. הגיבור הימני הטראגי - מת בדיוק
אחרי שהוא רואה האור השמאלני בקצה המנהרה, הא זהבית?
זהבית: אני לא נשארת פה לשמוע את זה. [עוזבת בעצבים את החדר]
גלי: אתה ממש אידיוט, עודד.
שרון: עזבי גלי, היא סתם לוקחת את זה קשה מידי.
גלי: לא, היא לא!
שרון: היא כן, כשזה מגיע לג'וח.
גלי: זה לא קשור לג'וח.
שרון: אני לא יכולה לחשוב על שום סיבה אחרת.
גלי: אז אל תחשבי.
ירון: תקשיב עודד, זה לא עובד ככה,  בוא נרד מזה.
עודד: מה קרה לך? זה היה בכלל רעיון שלך...!
ירון: כן, אבל בחייאת, ראית מה קרה שרק הזכרת את זה.
עודד: טוב, תקשיבו לי כולכם עכשיו, [מפנה וראש לכיוון היציאה]
וגם את גברת במבי! פה זה לא פאקינג אוסטריה, לא אנגליה ולא
צרפת אוקיי? וכמה שהייתי מעדיף לבלות את החיים שלי בצפייה
במשחקי קריקט מחורבנים - אני לא יכול - למה? כי בכל פעם שאני
פותח את הטלויזיה אני רואה אנשים מפוזרים בחתיכות בתוך איזה
אוטובוס מפוחם. כאן אנחנו חיים, אז מה אתם מצפים שמישהו יוציא
מפה בתור אמן? פרחים ופרפרים?!
גלי: איזה אמן, בחיי.
ירון: אל תכניס פוליטיקה לכל זה.
שרון: זאת לא פוליטיקה, זאת מציאות.
גלי: אבל למה אתה חייב פה לפתוח את הפצעים של זהבית?
עודד: כי ג'וח מת. ואם את לא מאמינה אני אגיד את זה שוב: ג'וח
מת, התפגר, טוטאל לוס. וגם זאת מציאות. ולדעתי עבר מספיק זמן
כבר שאני אוכל להזכיר את השם שלו, מבלי שאנשים יאבדו את הנשימה
ושגברת זהבית תיכנס פה לסרטים.
ירון: אתה יודע שההורים שלו ישבו בקהל.
גלי: בטח שהוא יודע, הוא בונה על זה!  לפעמים אני לא מבינה מה
יש לך, אתה יודע שזה מכאיב לאנשים, אז מה? בסבבה שלך עכשיו
לעשות להם פרובקציות?! [שתיקה, עודד לובש ארשת מתוסכלת, מתיישב
בצד, גלי משלבת ידיים]  אני הולכת לראות מה קורה איתה.
עודד: [בביטול] טוב, תגידי לה שאני מצטער...
[נעה לכיוון היציאה בו בזמן נכנס בוטנר, כולו מבסוט, פותח זוג
ידיים מחבקות לכיוון גלי שבדיוק יוצאת, היא עוברת לידו מבלי
ממש להתייחס, בוטנר נשאר עם הידיים באויר לא ממש מבין על מה
המהומה]
ירון: הו, דוקוטור בוטנר.
בוטנר: מה המצב אחים שלי??? [מחליק כיפים עם כולם, וחיבוק מלא
אושר לשרון] נו מה?
עודד: שום דבר.
שרון: זהבית בסרטים.
בוטנר: ראיתי. מה...?
ירון: הבאנו איזה רעיון על מחבל מתאבד.
בוטנר: מי?
ירון: עודד ואני.
בוטנר: נו אז מה?
עודד: שום דבר, עזוב.
בוטנר: נו למה לא? נשמע פצצות, איזה מחבל סטלן כזה, שבא לכבות
את האוטו [מרים שלט של מכונית, עושה רעש של כיבוי אוטו]
ובוווום!! Wrong Button מחק את ג'נין ככה.
ירון: זה היה דווקא בראש...
בוטנר: ווללא עודד,  אתה היודע איך 'אללללאאאא וווואאכברררר'
נשמע ברוורס?
עודד: [מגחך] ווללא לא..
[גלי וזהבית חוזרות לחדר]
בוטנר: קבל, קבל - [מוציא טייפ רקורדר ולוחץ פליי]
"פררררראאבקק אאאוווואאאאללללאאא!!"
[כולם נשפכים מצחוק]
זהבית: תגיד לי בוטנר, משעמם לך בחיים?
עודד: או, תראו מי חזרה.
זהבית: בטוח לא בגללך [מוציאה לו לשון].
ירון: בחייך זהבית, היית רואה ראיון אחד עם שייח' נסראללא היית
נופלת מצחוק.
שרון: [בעוקצנות] חשבתי שאנחנו לא מכניסים פוליטיקה.
ירון: [מחכה אותה] "זאת לא פוליטיקה, זאת מציאות".
עודד: מציאות דפוקה במוח.
בוטנר: [צוחק] עזוב אחי, כל המדינה דפוקה במוח, גם אנחנו!
ירון: [מגחך] אבל מה נעשה, אין לנו מקום אחר.
שרון: [שרה] "אין לי ארץ אחרת..."
זהבית: [שרה] "גם אם אדמתי בוערת..."
עודד: גם אם אדמתי נטחנת במנוע מסתובב של 747...
גלי:  בחייאת עודד, מה נעשתה לי אמן מיוסר עכשיו?
בוטנר: כן אחי, צא מהבאסה, זה לא עד כדי כך נורא פה.
עודד: [ציני] כן אני בטוח שזה מה שג'וח חשב לפני שהמחבל ההוא
הרים את כל הדולפינריום...
גלי: הוא שוב מתחיל...
עודד: וכולה בשביל איזה זיון נוח עם 72 בתולות...
[שתיקה]
בוטנר: בונא, חשבתם פעם איזה זין זה להיות חברה של מחבל מתאבד?
כאילו מה? עוזב אותה, ולא סתם, עוד בשביל איזה 72 אחרות.
שרון: אני לא הייתי מסכימה.
גלי: זה לא יותר מאכזריות של גבר ממוצע.
עודד: זה לא יותר מפלצנות של בתולה ממוצעת.
גלי: [בעצבים] מי אמר שהיא בהכרח בתולה?!
עודד: [מגחך לעצמו] לא אני.
ירון: נו, מה הבעיה בבתולות?
גלי: אין שום בעיה, מצידי...
בוטנר: בדיוק, בתולות זה עניין זמני.
שרון: כן בוטנר, אני ישר מדמיינת אותך עם איזו בתולה חסודה.
בוטנר: חסודה? אפילו יותר טוב.
זהבית: חסודה, לא חסודה, בוטנר אוכל הכל.
גלי: שיאכל עד מחר מצידי, עדיין אין לנו מחזה.
עודד: כבר אין לנו מחזה.
גלי: עודד, אנחנו לא הולכות להשתתף בתצוגת החלחלה שלך.
שרון: ומה עם ג'וח?
גלי: מה איתו?
שרון: נעשה מחזה עם ג'וח.
גלי: נו בחייכם! מה אתם לא תופ..
זהבית: בסדר.
גלי: מה?!
זהבית: הם רוצים מחזה עם ג'וח, אני אכתוב לכם מחזה עם ג'וח,
ירון אתה מוזמן לעזור.
עודד: [בפליאה] ייקח אותי האלוהים...
גלי: את לא חייבת...
זהבית : לא, אני רוצה.
עודד: שהחיינו וקיימנו... מה היציאה מהארון הזאת, זהבית?
זהבית: אבל בתנאי אחד.
עודד: [מבסוט] רק תגידי.
זהבית: [אל עודד] שאתה תשחק אותו. [עיניו של עודד נפערות]
ירון: את ג'וח?
עודד: טוב, אם זה מה שיעשה לך את זה.
זהבית: אבל עד הסוף, עודד, בהכל.
עודד: מצידי אפילו אחרי.
שרון: אם ככה - אז קבענו , את וירון תביאו תסריט עד יום
ראשון?
ירון: אה... טוב אני מניח שכן.
עודד: [כולו חיוך] מצויין, [אל זהבית] אז נתראה [קם אורז
ויוצא]
בוטנר: סבבה, ותסדרי לי תפקיד טוב ככה, של איזה מוהנדס עצבני
בשכם, הא? יללא מי בא לפלאפל [הולך]
גלי: אני מבינה שאם ככה אז כל מה שנשאר לי בחיים זה לאכול
פלאפל עם בוטנר... [מצטרפת לבוטנר]
[הקבוצה מתפזרת, נשארים ירון וזהבית אוספים ניירות]
ירון: אה... זהבית?
זהבית: כן?
ירון: למה?
זהבית: ג'וח?
ירון: לא, עודד.
זהבית: לא יודעת...
ירון: את לא עובדת עליי. מה, את רוצה שהוא יזדהה  איתו?
זהבית: [צינית] יופי, ומה אני אשיג בזה?
ירון: מעיין סוג חולני של נקמה, אם את שואלת אותי.
זהבית: באמת? מה גורם לך לחשוב?
ירון: את רוצה שילך כמו ג'וח, שיצחק כמו ג'וח, שיעשה חיקויים
של קריימר כמו ג'וח, שישמור מצוות כמו ג'וח... מה?
זהבית: לא רק...
ירון: אז מה?
זהבית: תחח... עזוב.
ירון: אנחנו כותבים מחזה או מה?!
זהבית:[נאנחת, קרבה אליו]  שילטף כמו ג'וח... שיאהב כמו
ג'וח... שירצה אותי כמו ג'וח. שישמור תמונות שלי בארנק בדיוק
כמו שג'וח שמר... שיחכה לי כולו התלהבות בכניסה לדולפינריום,
בגלל שהבטחתי לו משהו מיוחד מאוד ליומולדת. שיהיה לו את הברק
הזה בעיניים בדיוק כמו שלג'וח היה באותו ערב. שירגיש את כל
החיים האלה של ג'וח בוערים לו בעצמות, דופקים לו שוקים
חשמליים, מחזקים אותו מעבר לכל דבר...
ירון: נו, ואז?
זהבית: ואז? [קרבה אליו אפילו עוד]
ירון: [לא מבין] ...ואז?
זהבית: בום.
[עוזבת]

ירון: בום... [מחייך חיוך עצוב ועוזב את הבמה]

"על אפם ועל חמתם"
תודה אישית לנדב, ולשותפי להקלטות ברוורס רונן ניסים.