אחרי שמפלגת העם ניצחה, ביתרון סוחף על כל יריבותיה, בבחירות
של 2017 - הכל ציפו לצעד הפגנתי שידגיש את האחדות הלאומית
ויהווה מכה מוראלית ליריבים מבית ומחוץ. ואמנם, בנאומו הבלתי
נשכח בתלת-מרקע, סקר הנשיא דון חולראס בגאווה את הישגי המפלגה
בעבר וגם הבטיח, כמצופה, ניסים ונפלאות שיתממשו לעיני העם
המשתאה בעתיד הקרוב ביותר. רבים מן הצופים לא יכלו לעצור בעד
פירצי בכי של אושר והתלהבות, ובעוד כולם נישאים על גלי הגאווה
הלאומית, הודיע הנשיא בחגיגיות, שלציון פריצת הדרך ההיסטורית,
יוטבע אות קעקע בבשרם של כל האזרחים, מקטון ועד גדול.

למחרת כבר פורסם במרשתת האלחוטית הנוסח הרישמי, היבש קמעה, של
החוק החדש. הכל חיבים, תוך שלושים יום, בלה-בלה-בלה, אורכה
תינתן במקרים מיוחדים לחולים מאושפזים, בלה-בלה, לחקוק בבשרם
את האות, שלא יקטן ממידת כף יד, בלה, של סמל האומה העתיק,
המקודש והאהוב, של שלושת הריבועים המשולבים.

פרט אחד חשוב הותיר המחוקק הנאור להעדפתו האישית של כל אזרח,
לאמור, מיקומו של הקעקוע. יש אומרים שלא מתוך כוונת מכוון נשמט
עיקר חשוב זה מלשון החוק, מעיין מרווח פתוח לביטוי מוטיב
אינדיווידואלי, אלא שפשוט לא היתה הוועדה, זו ששקדה על הניסוח,
מסוגלת להגיע לתמימות דעים, אם עדיפה הכתף על גב-כף-היד או
להפך, שלא להזכיר את הקיצוניים שדרשו בתוקף לקעקע את המצח.
מסתבר, איפוא, שהביישנים רשאים למקם את הקעקוע בחלקי-גוף
מוצנעים, ובאופן אבסורדי, יימצאו גם צעירים נועזים במיוחד
שייבחרו לקעקע אברים אינטימיים דווקא.

אזרחים ספורים, קומץ בטל בשישים ממש, הקימו קול מחאה רפה.
כותבי המאמרים הפוליטיים הזדרזו לתמוך בחוק החדש ואת מתנגדיו
הוקיעו כבוגדים, שיש לגרשם לאלתר הרחק מגבולות הריפובליקה. אך
לא עבר זמן רב ובציבור החל לפעפע, תחילה מפה לאוזן בחדרי
חדרים, ומיד אחר-כך במנשרים אנונימיים ברשת, רעיון נועז: אמנם
נאסר באיסור חמור לגרוע ממתאר הסמל, אך בשום אופן שהוא אין
לשון החוק גוזרת נגד קעקוע תוספות!
מכאן ואילך הלך כדור השלג והתגלגל.

ראשית התפשטה, כאש ביום שרב, החריתה היצירתית בחוגי הבוהמה.
הסמל הלאומי הנשגב טבע, אוי לאותה בושה, בים רב של נשרים
ודרקונים, אריות ונימפות. החרו-החזיקו אחריהם תמהונים ומתקני
עולם, שהוסיפו לשלושריבוע אותות שונים ומשונים, החל בחמש
הטבעות האולימפיות וכלה בנוסחאות כימיות מסתוריות. תיגר קרא
עליהם ההגמון הראשי, שהשביע את ההמונים לעטור לסמל הריפובליקה
החילוני זר של איקונאות קדושות, שיפה כוחן להציל את המקעקע
אותן מידי השטן.

רעיונות חדשים צצו לבקרים. חברות המשווקות מוצרי צריכה ניסו
לפתות את מי שטרם התקעקע לבחור בשילוב הסמל הלאומי במסר
פירסומי מושך-עין שיתנוסס במקום בולט - ויבוא על שכרו בקעקוע
חינם בליווי חבילת-ענק של מוצרי-שי. תאגידים גדולים הפעילו
לחצים על עובדיהם להוסיף לחריתה את הלוגו של המעביד, ואם אפשר
לציין גם את שנת הצטרפותם לחברה, למען הדגשה נאותה של חשיבות
הוותק.

על כולם עלו במסירותם להתקעקע, ואיך יתכן אחרת, אנשי הכוחות
המזויינים: החל באנשי צוותי אוויר וחלל שהתהדרו בקעקוע איורים
מכונפים; עבור בחיילי צבא היבשה המהולל של הריפובליקה שחרתו
בבשרם את דרגותיהם, ניסי היחידות שלהם ואותות ההשתתפות במערכה;
וכלה בסמל האפסנאות מיגואל, שאחרי היסוס קל הורה לקעקע על
ישבנו תרשים של מימיה צבאית תיקנית, וסמל האומה מתנוסס במרכזה
לתפארת. ובאותו לילה, כאשר הביעה נערתו פליאה למראה הקעקוע
הטרי, יוצא הדופן, ביאר לה מיגואל ביובש: לדידי, הסמל שווה
לתחת.

יכולנו להמשיך ולספר כאן בגילגוליו המופלאים של חוק הקעקוע של
2017, אך חלף זאת, נבקש מן הקורא החביב לענות על שלוש שאלות,
מעין שיעורי בית לסיכום העניין, תרגיל לוגי קצר; ואלו
הקושיות:

1. אילו היית שם, מה היית בוחר לקעקע, והיכן?
2. האם ניחשת שמיגואל הוא בן אחותו של הנשיא דון חולראס?
3. מקבילות היסטוריות - רצוי לפחות שתיים - ציין זמן ומקום.