את תמררר תמררר הכיר שמעון שמעוני עוד בימי בית הספר, כשהיתה
רודפת אחריו בהפסקות ולפעמים בקטנה בין השולחנות בכיתה. נושא
רדיפת היהודים מאוד העסיק אותה באותם ימים.
כעת, כשהיא יושבת מולו בדלפק הסניף הלאומי החדש בדימונה, נו
כאן, פה פה קרוב, הוא עומד מולה, מציץ בשעון הסגול-כתום שלו
כדי להיזכר בצבעים האהובים עליו, לרגע שוכח שהוא אמור להתרגש,
מיד מתעשת ומגמגם לה שהוא רוצה לפתוח חשבון, או חיסכון, או
משהו עם נון בסוף, מבחינתו אפילו יהושע בן-נון.
תמררר תמררר מזהה משהו בעיניים שלו, בחזה שלו (עדיין לא
בעכוזו), אבל לא מצליחה להבין מאיפה לעזאזל הוא מוכר לה,
וגימגומו של שמעון שמעוני נמשך ונמשך, והוא מספר לה על אימא
שלו החולה, וגם על ילדיו הקטנים, חמותו שתחייה, תוכנית הגלישה
באינטרנט שהוא סידר לעצמו ב 99 ש"ח בלבד, ואיך הוא כל הזמן
גולש וגולש וגולש, ועדיין המבט המשונה של תמררר תמררר, מבט
שאומר 'אתה לא... אולי... אתה מוכר לי גבר', זוחל לו על הפנים,
יורד ועולה מהמצח שלו לכיוון הפופיק שלו, מלווה באגודל שלה אשר
משמש כורסא לסנטרה הורדרד.
לפתע מתקרב לעבר תמררר תמררר מנהל הסניף ומוציא פנקסי צ'יקים
מהמגירה שמתחת לשולחן החום-חרדל שלפניו יושבת תמררר תמררר
ומביטה בשמעון שמעוני שלא מגמגם לה על תשוקתו ברוכת השנים
אליה, אלא על האינפלציה והריבית בשוק, נגיד.

אחר כך מה שקרה זה ששמעון סיים לעשות שם מה שהוא היה צריך,
הסתובב ללכת ואז תמר קלטה שהוא מוכר לה ואמרה לנערה שלפניה:
כן, מה בשבילך חמודה.
בין לבין קרו עוד כמה דברים, אפשר לפרט, אבל לא חשוב.

שבוע עבר. גם שמעון שמעוני וגם תמררר תמררר גדלו בדיוק בשבוע.
תמררר תמררר גדלה בבית שלה החדש ששכרה עם אלה ישראלה אלה ועם
הטלויזיה הגדולה שהביאה לדירה החדשה מבית הוריה בתל אביב,
ושמעון שמעוני גדל בבית הישן שנמאס לו ממנו כבר ומכל האישה
והילדים שלו האלה והמשיך לשאול את עצמו: למה? למה? למה
התחתנתי? עדיף היה ללכת לים בשלוש כי פחות חם, למה?(1)
לשם הדיוק ניתן להזכיר שהימים הם ימי קיץ ואולי, במיוחד בשביל
החידוד, ניתן לומר פרה-אוגוסט.
ואגב, אלו באמת היו האופציות: או חתונה+ילדים+כלהבלאגן, או ים.
נשבע באימא של שמעון שמעוני. אבל על טעויות משלמים (בדימונה
אפשר לרשום במכולת) ולכן שמעון שמעוני גר בבית ישן ולא חדש.

עוד שבוע עבר ושוב הם גדלו, כשהפעם שמעון שמעוני גדל כל כך עד
אשר פוטר מעבודתו בכור, ונזקק, לו ולמשפחתו הענפה, לכסף. ממי
לוקחים כסף כשאין הורים עשירים? נכון, מהבנק. אפשר להלוות
ואפשר לפלח ואפשר ללכת ממש רחוק ולגנוב, אבל פה בעיר האורות
דימונה אסור לגנוב, רק לפלח.
צועד לו שמעון שמעוני לכיוון הסניף החדש והראשון של בנק לאומי
בעירו התוססת, השעה בערך שתיים עשרים ושש ובכניסה אין מאבטחת
רוסייה שקוראים לה לובה כי זה לא מצחיק.
ריח בושם בנקים משובח אופף אותו בדרך לגמגום נוסף, כנראה, מול
תמררר תמררר הבנכולואידית החדשה של הבנק, ומרוב ריגוש ונילמוש
העוברים בחלקיי גופו הרגיל - הסיבה מדוע הושמט תיאורו בתחילת
הסיפור כחלק מהצגת דמותו - מפיל שמעון שמעוני, בדרך לדלפק,
עגלת תינוקות עם פינצ'ר קטן של בחורה גדולה מאוד שעומדת לפניו.
הפינצ'ר מפנצ'ר פינצ'פונץ' של פינצ'רים מפונצ'רים והגדולה מאוד
מתחילה לבכות כמו אחת לא כל כך קטנה.
שמעון שמעוני ניגש לדלפק, שם יושב המנהל (מלפני שבועיים) במקום
שבו רגילה לשבת תמררר תמררר, עוטה על פניו הבעת 'הנה אוטוטו
אני הולך לגמגם פה משהו' ומיד נעצר למשמע המילים אותן מטיח
לעברו מנהל הסניף: כן, מה בשבילך חמוד.
ניתן להבחין שהסיבה שהמנהל יושב שם ומחטט באוזנו השמאלית היא
שתמררר תמררר חולה ורואה טלויזיה גדולה בבית וגם שעינת (הבחורה
הגדולה מאוד) מאוד כועסת.

בערב יושבים תמררר תמררר ואלה ישראלה אלה מול הטלויזיה הגדולה
שהביאו מתל אביב ובצד השני של העיר שוכב שמעון שמעוני מול
הטלויזיה בחדר השינה שלו ושל כל האישה ובדיוק כשעולה שקופית
מהדורת החדשות המיוחדת היומית, בה מודיעים שיש להחליף בין
מקומות ההתרחשות כי בדימונה אין ים, עולות תמונות של "התחזית"
בהן נאמר שהבנקים סגורים בערך בין שתיים לארבע ולכן יש לשים
לב.
בלילה כולם הולכים לישון.
שמעון שמעוני במיטתו עם הכריות הנוחות שבחר בעצמו במרכז המסחרי
הסואן ותמררר תמררר לא הולכת לישון עם אלה ישראלה אלה, אלא
מדליקה לעצמה מלבורו אדום כי המלבורו לייט נגמר.
אחר כך מתחיל עוד יום וקורים כל מיני דברים. נניח היא רודפת
אחריו או משהו.












(1) = פורקה? פורקה? (לטובת צופיי הטלנובלה שתעלה בקרוב: "מיה
מהמורדימוס כבר בת עשרים וחמשוס?! אולה מוצ'וס!")