היגון שנכשל יצא מעינייך
נשגבת מהרוח, בודד במחשבותיי
בדהירה אלייך עם כל שלשוליי החוזרים
יופייך הנשגב סייע לי בחיים
הגעתי לסף ביתך מפוחד קלות
הבורות צנחה ודיברה מה צריך להיות
מפאת הטיפשות ריססתי בושם בחריצך
החריץ התנפח, פלאי אהבתי
ניחוח תאוותך התנדף עם תשוקתי
הריח אינו מוכר, בוגדנית ואות קלון
בצעדיי האחרונים גוסס פתחתי את החלון...
{מוקדש למושית... את היית האחת..}
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|