אשת הרופא / אחרי הכל, עוד זוכרים |
געגוע הוא הנובל בהרגל,
הוא פרי של חוסר הנאכל על ידי הזמן,
ומתעכל בחוויות חדשות.
רעות- טובות.
את הגעגוע שלי,
האם אשמור?
או אולי אאבד בכוונה.
אני רוצה לזכור
אך לחיות בשכחה.
וכשהאור כבה, וההמולה נרגעת,
אני לא מצליחה לברוח מעצמי,
שם אתה נמצא תמיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|