עומדים הם מנגד, מסתכלים עליי,
מדסקסים בלחש כל-פרט-נלוז-בחיי...
אך למה באמת ידיעתם מייגעת?

אנשים, אנשים...
צעירים וקשישים...

מסוכנים הם מחיות היער;
מלחששים, מרכלים...
וזה מזה הם חוששים
                      - אנשים...

ואני?!

אין פחד בלבי ואין מורא,
אין הם יותר מקוטלי-קנים בטלנים,
המשימים עצמם כברי-בינה...

אינני מתייראה,
שהרי לעצמם מפניי הם חוששים
                                 - אנשים...

ואכן בדבריכם
לי אתם מחמיאים, בטלנים,
שהרי מעניינת אני אתכם מכל יתר הנושאים...



מוקדש בתיעוב לכל הרכלנים. נכתב בתאריך 16/6/1993