הוא: נער נאה, בן 17 עוד מעט. זוג עיניים ירוקות שחודרות עמוק
לתוך כל מי שרק מסתכל. שער יפה שהיא אוהבת ללטף לפני שהוא
נרדם. הוא, נער אבוד שמחפש רגעי שקט.

היא: לא מסתכלת בעיניים, לא אוהבת שתיקות אבל תמיד שותקת. לא
אוכלת, שונאת ששואלים אותה מה שלומה, אוהבת את העיניים שלו
כאילו הם כל חייה. תמיד מלטפת לו את השיער לפני שהוא נרדם, הוא
חושב שהיא אוהבת את זה, היא יודעת שרק ככה הוא יכול לישון.
היא, לא ישנה כבר שלוש שנים.

הוא: מדי פעם נדמה לו שהיא לא אוהבת אותו כמו שהוא אותה. הוא
כועס עליה ומבקש אהבה. הוא נוגע בכל גופה, מראה אהבה דרך
הידיים. הוא מחליק על בטנה ונושק לשפתייה. הוא יודע שאחרי שהם
יישכבו היא תצליח סופסוף להרדם.

היא: חושבת לעצמה שככה זה טוב, שלא ייגמר הרגע הזה. היא אוהבת
אותו יותר ממה שהוא חושב, היא רק מפחדת לומר לו. הם נרדמים
ערומים, חבוקים זה בזו, מחכים לשמש שתצא אחרי כל הגשם הזה.

הוא: לא יכול יותר. הוא אומר לה שהוא משתגע. היא שותקת לו יותר
מדי, הוא אוהב אותה יותר מדי. הוא בחיים לא הרגיש ככה, הוא
מפחד. מפחד לאהוב? רק מפחד.

היא: בוכה ומתקפלת, עדיין לא עונה לו. עוברות כמה שעות והיא
מבקשת שיילך. אין לה מה לומר. אין לה דרכים להסביר לו כל מה
שבפנים. היא מבקשת שיילך.

הוא: יוצא מהדלת בצעדים שקטים, בוכה כל הדרך הביתה.
היא: קטנה מדי לאהבה.
הוא: קטן מדי לעולם.

הוא הולך.
היא מבקשת בלב שיחזור.
הוא תמיד ירצה לחזור, והיא תמיד תחכה לו.

הם לבד.


מסתבר שהיצירות שלי בידיים טובות.
http://stage.co.il/S/270317