[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שי מולכו חזר לאחר שבוע. הוא הגיע לבדו, בלי דפים ובלי
רישומים, בניגוד למה שביקשתי ממנו בפעם הקודמת. כעסתי עליו
ונרגעתי מהר מאוד. נזכרתי שאנשים רוצים לפתור את הבעיות שלהם
אך בדרך כלל מעדיפים שהאחר יפתור אותן.
- לא כתבתי כלום כי בשבוע הזה החלטתי לא לנסות ולהתחיל עם
בחורות.
- אבל אמרת פעם שעברה שאם אתה לא מתחיל אתן גם אז אתה נתקף
במחשבות ובתחושות קשות.
- כן, אבל השבוע החלטתי לא לחשוב על כך שאני לבד.
התעודדתי משתי המשפטים של שי. אם אכן הוא דיווח על מצבו
האמיתי, הרי שמולי ישב אדם עם שליטה בלתי רגילה על מחשבותיו.
הרגעתי את עצמי בהבזק של הגיון.
- אז היה לך שבוע טוב - אמרתי.
- חרא של שבוע - ענה לי והמשיך - בחיים לא חשבתי שאני אגיע
לטיפול פסיכולוגי. תמיד חשבתי שרק משוגעים צריכים ללכת
לפסיכולוג והיום אני זקוק לעזרה, אז או שטעיתי לגבי ההשערה שלי
או שאני משוגע.
איזה דחף אימהי  כמעט הכריח להגיד "אתה לא משוגע" ולגונן עליו.
השתקתי את הגנים הפולנים ואמרתי לעצמי שאולי הוא באמת משוגע.
אבל לא בגלל התקפי הפאניקה.
- חשבתי שאוכל להימנע מלחשוב על בחורות אבל העיר מלאה כל כך
בהן! ככל שחשבתי יותר על לא לחשוב, חשבתי יותר!
- הגיוני - אמרתי.
- מה? - שאל - שהעיר מלאה בנשים, זה לא הגיוני, זו המציאות
הקשה.
- לא, התכוונתי שזה הגיוני שככל שרצית לא לחשוב, חשבת יותר.
שים לב, אם אתה אומר לעצמך כל שנייה "אני לא אחשוב על המספר
שמונה" וכך במשך שעתיים ברציפות, על מה תחשוב בדיוק?
- על המספר שמונה - ענה כתלמיד ממושמע.
- אך נדמה לי שהשאלה היא לא כיצד לא לחשוב על נשים, כי אני
מניח שהכוונה שלך היא דווקא כן להכיר מישהי ברבות הימים,
נכון?
שי הנהן בהסכמה. הוא השפיל את מבטו וחיכה למוצא פי. ראיתי
בעיניו עצב וחשבתי שיהיה נכון לבדוק היכן מחשבותיו באותו רגע.
- על מה אתה חושב כעת?  - שאלתי.
- אני לא אצליח עם זה, אני משוכנע.
- כלומר, כרגע אתה מרגיש שאין שום סיכוי בעולם שתוכל להתגבר על
הפחד שלך. האם אתה מכיר את התחושה הזאת במישורים אחרים בחיים?
- בדרך כלל אני מסתדר יפה.
- אז למה כאן אתה לא תצליח?
- לא יודע, ברור לי כמו שלא ברור לי שום דבר אחר. המחשבה אומרת
לי שאני לא אצליח.
- ומה הבטן אומרת לך? - ניסיתי לעקוף את חומת המחשבה.
- הבטן אומרת לי שאני רעב, מה זאת אומרת הבטן? מה אתה, רופא
גסטרו? - שאל עם יותר מנימת ציניות.
- האם יש לך תחושת בטן כלשהי לגבי העניין? האם יש לך איזו
תחושה שונה מהמחשבה?
- לא - אמר וחיכה שאני אנסה משהו אחר.
הסברתי לו איך מנגנון הפחד עובד אצל בעלי חיים כמונו. אמרתי לו
שפחד הוא מצרך יקר מאוד לחיה שרוצה לשרוד. הפחד הוא ההזעקה
שמעירה את החיה ומעוררת אותה לפעול אל מול איום ממשי עליה.
הגוף נהייה דרוך ואז אותה חיה מוכנה לקרב או לריצה מהירה בדרכה
להימלט. ברגע שהאיום חלף, החיה חוזרת למצב הנורמלי, מצב שבו
עליה להיות דרוכה כל הזמן כי האיומים רבים בג'ונגל, אך לא הכי
דרוכה כי במצב חירום שכזה אף חיה לא מסוגלת לחיות כל הזמן.
- יש משהו שמאיים על חייך, כמו על אותה חיה בג'ונגל?
- לא - ענה שי בחוסר רצון.
- כלומר, אין איזה איום קיומי, איזה משהו שמבשר לך מוות,
כיליון, סוף?
- לא - ענה שי עם קצת יותר אי רצון מהפעם הקודמת.
- פעם חווית איום קיומי ממשי, שחשבת שזהו, זה הסוף שלך?
- לא.
הסברתי שאותו החלק שמזעיק את הגוף והמחשבה נמצא במוח, חלק קטן
מאוד שמסוגל להעיר את כל המערכות כאילו שדרקון היה ניצב מולנו
והיה מאיים לאכול אותנו. ואותה הזעקה מופעלת בין היתר דרך
מחשבות, רשמים, פירושים. ולא תמיד הפירושים שאנחנו נותנים
למאורעות בחוץ מתאימים למציאות.
- כלומר, ייתכן ואתה מפרש דברים לא כשורה ואז ההזעקה מופעלת
ומשם אתה ממשיך לחשוב ולחזק את הכיוון המחשבתי השלילי ולך
תעצור אחר כך את כדור השלג הזה.
שי הסתכל אליי. הוא היה רציני מאוד. הוא הקשיב לכל מה שאמרתי
וחשב. הסתכלתי על שעוני וראיתי שהזמן עבר לו. הוא ראה אותי
מסתכל על שעוני ורתח מזעם.
- בסדר, בסדר, אני הולך! אני לא יודע אם אני אבוא פעם הבאה,
חשבתי שאני בא לפסיכולוג ואתה מדבר על עניני גסטרו, על
ביולוגיה, על פילוסופיה, על בעלי חיים. מוזר מאוד - אמר, קם
והלך.
עוד לפני שטרק את הדלת הזמנתי אותו לרשום מחשבות, כל מחשבה
שתעבור לו בראש, שלילית כחיובית, בנושא בנות הזוג.
- אם אני אבוא, אני אחשוב  - אמר וטרק את הדלת.
נשארתי לבדי במשרד. תהיתי מדוע אנשים שהולכים לרופאים בדרך כלל
מלאי רגשי תודה כלפיהם והנה עם פסיכולוגים אנשים כועסים,
מזלזלים ולא תמיד מביעים הערכה על העבודה הקשה.
- אנחנו עובדים עם נפש האדם, טמבל - עניתי לעצמי - וכעס הוא
חלק חשוב בו.
הסכמתי עם עצמי אך לא אהבתי איך התייחסתי לעצמי.
- טמבל אתה - עניתי ונרגעתי.





סיפור מהקליניקה ח'
:םדוקה קלחה >>




loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"של מי השורה
הזאת לעזאזל"




ישיבת קוק
צפופה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/11/03 14:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פביאן ברויטמן

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה