And for the first time in my life- I died
זה קרה בפתאומיות מוזרה, הכל קרה כל כך מהר שאפילו לא הספקתי
למצמץ, רגע אחר הלכתי לי לתומי ועברתי ת'כביש רגע שני מכונית
פגעה בי, זה די זעזע אותי אבל לא היה לי מה לעשות בנידון חוץ
מאולי להגיד 'אוף', כן, אוף! וזה כל מה שנותר לי, כמובן שמיד
בא צוות מת"ד (מלאכי תאונות דרכים) שאחראי בעיקר על פינוי
נשמותיהם של אלו שנפגעו בתאונות דרכים, הם לקחו את נשמתי
ומצאתי את עצמי עומדת מול אותו כוח עליון שאינני יכולה להרחיב
עליו מפאת מכת שעמום, הוא הסתכל עלי, בוחן כל פן, בדק  את
הדפים שהיו מונחים מולו והסתכל עלי שוב "הממממ..." הוא אמר
בטון שלא בישר טובות ואז שלח אותי שמאלה, משם מה זה הזכיר לי
את המיונים שנערכו בגטו באיזה סרט שראיתי פעם על השואה, ימינה
הוביל למוות ולגן עדן ושמאלה למחנות העבודה ולגהנום עלי אדמות,
חייכתי, כל מה שנותר לי כעט היה לחייך, לחייך ולקבל את גורלי
בשקט, נכנסתי לחדר גדול ולבן וריק, מרוב הריקנות שבו יכלתי
להשתגע, המלאך שליווה אותי קד ועזב את החדר, ועזב אותי לבד,
חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וכלום, איבדתי את תחושת הזמן שכן לא
היה אפשר לראות את מרוצה הימים ע"י השמש בגלל שבחדר לא היו
חלונות, הייתי הולכת לישון ומידי פעם מתעוררת וקערת אוכל מלאה
בכל טוב הייתה מונחת לפני, כך עברו להן שנים, או לפחות כך היה
נדמה לי.
יום אחד מתוך הריקנות הופיעה דלת גדולה מעץ, דלת מלאה עיטורי
מתכת יפיפיים, הדלת נפתחה והוא הופיע, הוא נעמד מולי ובקול
גדול למכיל את כל תמצית היקום שאל: "נו? למדת את הלקח? את
מוכנה לחזור לעולם?" ולמרות שלא ידעתי בכלל על מה הוא מדבר
הנהנתי, הוא חייך והוביל אותי לחדר אחר, באותו החדר היו כמה
אלפי אנשים, כולם ישבו בשקט ובסבלנות וחיכו בסבלנות מדהימה,
"קחי מספר וחכי לתורך" הוא אמר ונעלם, עשיתי כמצווה עלי וכשסוף
סוף הגיע תורי נעמדתי בהתרגשות, סידרתי את בגדי וצעדתי בראש
מורם לכיוון האור, אני לא יודעת מה קרה אחר כך
                    And for the second time in my life- I
was born.