40. 40. ארבעים...

זה כבר החל לפני שנה. בערך, יש תחושה של גיל. מרגישים שמגיעים
לשריקת הגמר. כאילו יש דבר כזה 'ידוע מראש'.
ככה זה כשאנשים מסביבך טורחים לומר זאת: נו, אז מתי???
אבל מה??? נו, מתי? אין לך עוד הרבה זמן.
זה אמור להיות הפוך, אין הרבה זמן, הבה ננצל אותו לכיף, למה
למחוייבות? לא ככה? טוב, כנראה שאני חושב הפוך.
אבל רגע, יש משהו שלא אתה קובע, יש מין תחושה ועיקצוץ - ''זמן
ביולוגי'' גם לגברים??? לא יכול להיות.
אתה כל בוקר מתעורר ושמח, כן, יותר מפעם. למה? לא יודע, זו מין
תחושה של ניצחון.
את מה או את מי? ומה פתאום עכשיו?
אני בטוח שבפעם הבאה תהיה לי תשובה...
או אולי בגיל חמישים, כן, 50, או שנה לפני, בערך...