קברן החיות בכה בתוכי.
הוא אמר לי שהוא כל כך בודד,
כי הוא הקברן היחיד בעולם...
שקובר חיות.
הוא היה כל כך מריר
עם עיניים טובות
ואני, לא הצלחתי להבין איך לאדם מריר יכולות להיות עיניים עם
כל כך הרבה עצב ואושר בו זמנית.
"אני מת, תראי, אני מת!"
הוא אמר לי ומילותיו ברחו אל הייאוש.
"כל פעם שאני קובר חיה, אני מת מחדש!"
"והפעם?", שאלתי,
"הפעם מה?"
"הפעם מה קברת?"
"ארנבת", הוא ענה והתחיל לצרוח ולילל מתוך פרץ של זמן.
ולי זה כל כך כאב, כי הוא היה בתוכי,
אך אני כבר מזמן השלמתי עם העולם,
אמרתי אמן!