רע לה.
אז היא איננה מרשה לנפשה להנות מהטוב.
חנוקה ומוצהרת בפני כל העולם כאחת שכבר מתה.
ואם כבר חיה אז בתוך עולם אחר שלא נותן לה מנוחה.
אך אינני יודעת היכן הוא נמצא
אם הייתי יודעת מזמן כבר הייתי נותנת לה לצאת לחופשי,
ואולי גם קצת לחיות.
רע לה.
וכל יופי שעובר שם בתוך שנינותה נחשב כעוון,
כי אסור לה לחיות ובטח גם לא לחייך ולצחוק,
להנות ולמשוך רגע אחד מאושר וטהור
כי רע לה.
היא כל כך נערצת
כל כך יפה כשהיא בוכה
כל כך לא חיה עד שבה לי לצרוח, לצעוק
אולי אז מישהו ישמע... אותי
אוהבת, קודחת מרוב דאגה
נלחמת איתה, בשבילה, למענה
אולי לבסוף אראה אותה נושמת.