אני לוקח לי שלושים שנה קדימה:
הולמים אותי פרחים ומצבה.
את תהיי סבבה, קולית, אמא
לבני עשרים פלוס פלוס, יוצאי צבא.

בחורף, אל שולחן עם תה וגנג'ה
תביאי שיר אשר קיבלת במתנה
והילדים, במקהלה, יאמרו: "נמאס כבר!
אז מה אם הוא אהב שלושים שנה?"

במקום תגובה
This is not the Greatest Poem in the World.
This is just a tribute to http://stage.co.il/Stories/260367
(and perhaps also to Tom Waits' "Martha").