עמית ביט / שקע שתיקותיי |
כשהותרת שובל עקבותיך על החצץ ונערה תשושה
עמוסת פרחים מצועצעים בשימלתה
מדממת דמעות נרקיסים
ונדנדה לזכרונות מתנדנדת בחוצפה
מותירה לך לנצור דמעות שביתקו שימלה.
במרפסת מקבילה צמחים נלגמים מכוס גדולה
לתוך גרון של אותה נערה.
מדרגות האספלט בזהירות מקררות ישבנה
הנה לך, הותרת עוד דבר מה
דממה
ואת ששקע לתוך כוס גדולה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|