בראשית זה פגע ובאחת נעצמו עיניו והוא צלל אל התהום כאבן חסרת
חיים. אכן חסר חיים היה, אך אבן - לא ולא שכן אם היה גוש סלע
שכזה ודאי לא היה מתפוצץ ומשפריץ לאלפי חלקיקים ורוחות. ולא
היה מלכלך את אותו אציל רב מעלה שעבר שם במקרה עם שיירתו.
ואותו אציל רב מעלה ודאי לא היה נחרד ונגעל ולא היה חוזר על
שיירתו מעלה אל שפת התהום לראות על שום מה ניתזים אנשים ומכסים
עוברי אורח תמימים; וודאי לא היה אז מגלה יצור נחות ומבושם עד
נפשו רובץ לו בנחת תחת עץ ובידו אקדח והוא מיירט כל תם שהעז
בטיפשות לעמוד על שפת התהום ולתהות על עומקה; ולא היה תופסהו
בצווארונו ומצווח עליו להקיץ ממעשהו זה; ולא היו מזנקים אז
עליו תריסר שודדים מרצחים נוספים והם מצחינים מזיעה ומשיכר גם
יחד ולא היו קושרים את אותו בן נסיכים לעץ סברס צעיר ותולשים
אחת אחת כל שיערה משיערות גופו ולא היו מבתקים את עשרים
ציפורנו בצבת וחותכים את גפיו ומנקרים את עיניו בברזל מלובן
ואת שפתיו תופרים בחוט פשתן ולבסוף לא היו קוצרים את חייו במגל
מושחז ומרטשים את שרידיו למליון חלקים...

ואם כן היה אותו תם בראשתי אבן סלע גדולה? היה אז ודאי צונח אל
הקרקע וניתץ לאלפי אבני חצץ וחלקן הגדול ודאי היה מוטח באציל
המדופלם ומפרק אף אותו למליון חלקים.
ודאי היה זה סופו המריר ומוסר ההשכל לי ברור ונהיר -
הגורל הוא אכזר וגם מלך כל המלכים בעתידו לא ייבחר
ומוטב לו לשרות בצואת שבלולים מלתהות על פשרו של מרצח אלים...