בקעות ופרצות בחיים של שיגרה
אפשרו לי לברוח ממציאות מרירה
לפגוש בני אדם, להכירם מקרוב,
כזה עולמינו, אך מפתיענו לרוב,
לא פשוט למצוא אדם לאהוב.

היא הופיעה לפתע בדלתי הנפולה,
פורצת חלום לתוך גבעתי התלולה,
גם אם הסתרתי תשוקות עמומות,
שלא הרגשתי כל שנותיי הרמות,
מעיינות מציתים בי טיפות רדומות.

תאריך לא אשכח, נערה, צבעי מים,
יצוקת חיוכים, מכחול, אולי שניים,
שארית יום העבירה עימי בכבוד,
היא עזבה ונותרתי לבד לעמוד,
והשאירה אצלי את מציתה הורוד.