את שונאת להדליק את הרדיו. השיר שהכי אהבת, עד לאותו הרגע
הנתון, מושמע. ואת שונאת את זה. פעם היית שומעת את אותו השיר
בדיוק, בלי הפסקה. בכל פעם שהיו משמיעים אותו ברדיו הלב שלך
התחיל לדפוק כמו משוגע ומשהו שם בתוך תוכך התחבר. עכשיו, הם לא
מפסיקים להשמיע אותו. וזה משגע אותך. זה השיר שלך. ועכשיו הוא
השיר שלהם, הוא נעשה כל כך מכוער פתאום. מי נתן להם את הזכות
לקחת אותו ולעשות אותו כל כך המוני. תמיד שנאת מסחריות.  

את לא אוהבת אוכל שכולם אוהבים, את לא אוהבת את העונות שכולם
אוהבים. יש לך את העונות שלך והטעמים שלך והריחות שלך. ולאט
לאט הם לוקחים לך כל חלק בעולם הזה שהשתדלת להרכיב לעצמך
והופכים אותו לשלהם.
והשיר שהיה שלך מושמע עכשיו, בפעם המיליון. בא לך לרסק את
הרדיו הזה ולקבור את החתיכות הקטנות באדמה. משהו שם בתוכך
מתפרק.