היא כל כך אהבה אותו.
היא הייתה בטוחה, והיא עדיין בטוחה שזאת באמת הייתה אהבה.
זה היה מזמן, היא הייתה אמורה כבר לשכוח אותו, אבל היא פשוט לא
יכלה.
כל לילה לפני השינה היא הייתה חושבת עליו ונזכרת בכל הרגעים
שהיו להם ביחד, היו לילות שהיא גם היית בוכה ושואלת את עצמה
למה לעזאזל זה מגיע לה, היא הרי הייתה כבר מאושרת, אחרי כל כך
הרבה זמן, סוף סוף האהבה שלה התגשמה והייתה צריכה להקטע אחרי
חודש.
היא עדיין לא מבינה אפילו למה, מה היא עשתה שהוא החליט שזה
פשוט לא זה, הכל היה מושלם בפגישה האחרונה שלהם, והיא כל כך
נהנתה.
אחרי הרבה זמן שלא ראתה אותו כל מה שהיא רצתה היה להרגיש אותו,
את החום שלו, את האהבה שלו...
היא הרגישה שהוא מתנהג קצת מוזר כלפיה, והם גם לא דיברו כמה
ימים אחר כך, רק כאשר היא הכריחה אותו להסביר לה מה קרה, מה
השתנה, הא אמר לה בערך שהוא מרגיש מבולבל בקשר לקשר שלהם והוא
צריך לחשוב על זה קצת, היא ישר הבינה מה שהוא מנסה להגיד לה.
מאז היא עצובה.
היא נראית שמחה ומאושרת, ותמיד היא צוחקת אבל בפנים, בלב, היא
נבולה.
בינתיים, מאז היו לה כמה הזדמנויות לקשרים חדשים אבל היא פשוט
לא יכולה, היא מרגישה כאילו כל זה קרה אתמול כשבעצם זה קרה
לפני למעלה מחודשיים.
היא יודעת שהיא חייבת להתגבר, להמשיך הלאה, אבל היא לא יכולה,
היא מרגישה אבודה.
היא כל כך אוהבת אותו.