לפני שאני אתחיל בסיפור, אני רוצה לבקש ממכם שתתחשבו בי אם
הסיפור לא משהו. שתדעו לכם שזה מאוד קשה לכתוב סיפור בימים
הקשים האלו, כי לאנשים שזורקים אותם לרחובות אין ממש כוח וחשק
לקרוא מונולוג מטומטם וחסר משמעות ועוד להגיב עליו אחר כך.
באמת! אתם יודעים שכשכתוב בעיתון על כל המובטלים והכל זה עושה
לי רע? וכשרע קשה לכתוב! ואתם חושבים שזהו? שרק המצב הכלכלי
מפריע? מה עם המצב הביטחוני? אתם חושבים שהפיגועים לא מפריעים
לי? אף אחד לא יכול לברוח מזה! אפילו מהבמה נהרג מישהו מפיגוע
ואתם מצפים שאני אכתוב כרגיל?! מה פתאום! בתקופה כזאת  גם אסור
לכם להיות  כל כך ביקורתיים כלפי סיפור מוצלח יותר או פחות.
אנחנו צריכים להיות מאוחדים כעם אחד! רק כך נתגבר על כל
הבעיות!
ונסיים בשירת התקווה.