|
לפני שאני אתחיל בסיפור, אני רוצה לבקש ממכם שתתחשבו בי אם
הסיפור לא משהו. שתדעו לכם שזה מאוד קשה לכתוב סיפור בימים
הקשים האלו, כי לאנשים שזורקים אותם לרחובות אין ממש כוח וחשק
לקרוא מונולוג מטומטם וחסר משמעות ועוד להגיב עליו אחר כך.
באמת! אתם יודעים שכשכתוב בעיתון על כל המובטלים והכל זה עושה
לי רע? וכשרע קשה לכתוב! ואתם חושבים שזהו? שרק המצב הכלכלי
מפריע? מה עם המצב הביטחוני? אתם חושבים שהפיגועים לא מפריעים
לי? אף אחד לא יכול לברוח מזה! אפילו מהבמה נהרג מישהו מפיגוע
ואתם מצפים שאני אכתוב כרגיל?! מה פתאום! בתקופה כזאת גם אסור
לכם להיות כל כך ביקורתיים כלפי סיפור מוצלח יותר או פחות.
אנחנו צריכים להיות מאוחדים כעם אחד! רק כך נתגבר על כל
הבעיות!
ונסיים בשירת התקווה. |
|
|
אני לא יודעת
למה קוראים לי
נותנת כשאני
בעצם כל הזמן רק
לוקחת. גם נהנית
מזה.
מיכלי מתעמתת עם
המציאות החברתית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.