כשישבתי לי באור ירח
עטוף לי בצללים,
קריאה רמה נשמעה ברוח מבין העמקים
דמי קפא, עיני דמעו
קפאו ברוח סתיו
ומעולם לא ידעתי פחד כמו שידעתי אז.
עצרה הרוח מלנשוב,
קפא לו העולם
והנהר שאז זרם
עצר לו ונדם.
שריקת הרוח שוב החלה מצליפה בי בפראות
ושאלה אותי בנחת
מדוע לא תמות?!
גחל אדום האיר הלילה, גירש לו את הכפור
הלך דעך לו כבר בן רגע השאיר אותי בלי אור.
חסר מנוח ללא אדם נשארתי בצללים,
שומע לי כך כל הלילה קריאות מבין העמקים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.