בלילה בלילה, כשכולם כבר ישנים
אחרי...
שאכלתי ביצה מאוד מקושקשת עם קצת מלח,
גם לחם, חמאה צהובה, קצת גבינה לבנה ושתיתי
תה עם קצת קולה וסוכר, זה טעים אבל מוזר.
עשיתי דוש, שזה כמו אמבטיה אבל בעמידה,
לבשתי ציורים יפים על פיג'מה לבנה.
צחצחתי את השיניים היטב היטב,
אני עושה אחרון ודי, לא חשוב של מה,
ונרדם.
אז באה אלי כמו לכל הילדים הטובים,
רכבת החלומות והבלונים.
יש לה קטר גדול גדול ואדום אדום
ולכל ילד נותנת בלון וחלום.
אבל אין לה פסים כמו לרכבת רגילה,
כי היא עפה בשמיים למטה למעלה כמו נדנדה.
מכוכב לבן לכוכב צהוב לכוכב זהוב ועד המאדים
ואחר כך מילד אחד לילד שני ולהרבה ילדים.
כל פעם היא נותנת בלון וכשצריך מתקנת את החלום.
ושלום.
לפעמים, אבל באמת רק לפעמים,
הרכבת אצל הילד עוצרת ובקרון אחד בוחרת.
יש לה מחשבה, רעיון ופתרון
ולכל ילד שצריך יש קרון, בלון וחלום,
כי...
נגיד שאני חולה,
אז יש קרון תרופות עם אחות לבנה ורופא.
ואם אני לומד לחצות את הכביש,
יש קרון תמרורים שלא יהיה עסק ביש.
וכשאין לי מצב רוח טוב,
אז יש קרון שמשמח אותי בלי סוף,
ולי טוב.
קרה שפעם מזמן מזמן,
אתמול...
רציתי מסטיק לבן ואדום, טופי ירוק וכתום,
ממתקים מכל מיני מינים ובכל הצבעים.
אבל כבר מאוחר, חושך בחוץ והשמש שקעה.
והרי אסור לאכול סוכריה לפני השינה.
במיטה אני לבד, מתאפק עם טופי ביד,
אבל אני לא מודאג ושומר את הממתק בצד.
בחלום הלילה אקבל מלא ממתקים לזלול,
זה כמו כאילו כמעט, אבל בעצם לא לאכול.
אז...
יש לי רעיון מתוק כמו בונבון,
תגידו לאבאל'ה ואימאל'ה, סבתאל'ה וסבאל'ה,
אח שלי, אחות שלך, חבר לגן, שכן של כולם.
לפעמים לא מקבלים את כל מה שרוצים,
אבל תמיד יש ברירה לפני השינה,
לעצום עיניים עם תקווה חדשה,
לחלום עוד חלום עם קרון שיגעון
ובעצם לישון. |