אני מריחה את העבר מעבר דלת.
עוד מעט ואגע במציאות ישנה.
אי אפשר להחזיר הגלגל לאחור,
ובכל-זאת מישהו החזיר המפתח לחור.
מיד המסך יעלה,
ושורות התפקיד יעלו מאז.
השחקן הראשי מביט משתאה, מחכה.
אני לא בטוחה שאוכל לשחק כמו פעם.
כבר זמן רב עבר מאז שיננתי את השורות.
זוהי ההזדמנות האחרונה.
ההצגה עולה על הבמה רק עתה.
אני לא יודעת אם אני מוכנה.
"ויתרתי על תפקיד חשוב למענך.
הרווחתי הרבה כסף ולא בגללך.
אינך מבינה, מה את רוצה.
אני כאן,
ההצגה מיד מתחילה."
אני מפחדת,
שהקהל לא ימחא כף,
שטעם נשיקתך יעלם בחטף,
שההצגה תסתיים ואתה תיעלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.