בדחף המרכזי
של תודעתי,
את נקשרת בהכרח
בכיוון מסוים,
רבים הפנים לך
כמעט ללא שיעור
ואני אלא
פן השתקפות,
חש בלבך ההולם,
במקצב של נהר,
הרחב עד בלי די,
רחב מכפי שיכול גופי להכיל,
דברים שאמרת...
השקיקה המתעוררת בי,
קיימת בדמותך.
רוצה להאציל משכלך,
מנשמתך
ואת משאירה לי קרן אור,
בלי לוותר עליה,
שהיא לא תוכל להתקיים,
בנפרד ממעיין האור.
רבים הפנים לך,
כמעט ללא שיעור
והצד השווה לכולם
הוא תודעתי
ברבדים העמוקים.
כעת מבין את המשמעות
ומשלם קנס בדמות צמצום
ומיעוט האישיות
נפסק המאבק,
משתתק,
מתפרק מנשקי,
שכלי חדל מפעילות ומאמץ,
טוען כל נימה וגיד בחיות,
של שגרה סדורה ואיפוק,
רבים הפנים לך
ואני אלא
פן השתקפות.