|
הוא היה בן אנוש
והוא מכיר זאת
הוא מעודד אותי
לשבת מול ההר
לעמוד מול הסנה הבוער
מתוך מסווה הקוצים סביב
ולהתבונן
והעץ כמוני
בוער ואיננו אוכל
והלילה שוב מגיע
ומתכסה בצער המדבר
ובראשי מהדהד
הקול
סור נעליך
מהמקום שרגליך בוערות
ואני חושב
על גופי
הנשרף |
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם פול,
אבל את התחת
המכוער של המורה
שלי עם החטטים
והפצעים
המוגלתיים בכל
מיני צבעים
אהבתי יותר
מכל.
משורר הבית של
התנועה הלאומית
הארץ ישראלית
החדשה (לח"י 2 -
דור ההמשך -
סניף גבעתיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.