סבתא, אם את אי שם בגן עדן מסתכלת עלי, לא שכחתי אותך. אני
אנצור אותך בלבי תמיד תמיד. את האמא שמעולם לא הייתה לי. גידלת
אותי והפכת אותי למה שאני היום. אני צריכה להיות חזקה ככל שאני
יכולה כדי לשמור הכל בפנים חזק חזק ולעולם לא לשכוח. אני
לעולם לא אשכח אותך. תמיד היית לי גזע העץ העבה והחזק שהרים
אותי מעלה, מעלה, אל עבר השמיים. הגזע נחטב, אך פירות צמחו,
נשרו עלים, הועפו זרעים לעולם. את עכשיו ציפור נודדת למרחק
ואינה חוזרת עוד. עופי חפשיה ואל תדאגי לנו שם למעלה כי אנחנו
פה - קיבלנו עולמות ויותר מאהבתך.
מי יתן ותנוחי בשלום אם את באמת "אינך" וגם אם את מרחפת "שם
למעלה"... נודדת בשממה או בגן עדן. ואם פגשת את אמא שלי, תמסרי
לה שאני אוהבת אותה והלוואי והייתי יכולה להכיר אותה.

זו הפרידה שלי ממך סבתא,

שלום.





נכתב ב 18.5.03
מוקדש לחנה קובנר שנפטרה ביום רביעי, 7 במאי, ה באייר תשס"ג,
2003.
יהי זכרה ברוך.