ג'ל נמרח על הקוצים, שנעמדו באון, וכוסו בקסדה, אשר עיטרה את
ראשו חסר החיים, של לובש המדים הצעיר ששכב על הרצפה, וחברו אשר
צעק לשמים וירה לאוויר, מטיח צרורות של כדורים לעבר מטרות
שזמנם עבר, צעק לשמים לאלוהיו "אריק!! למה השארת אותי כאן? למה
לקחת אותו??" , וכשראה שהנ"ל אינו עונה, פנה לישן יותר,
"אלוהים!!! למה? לעזאזל, למה?". החייל נשכב על הרצפה, מלטף את
חברו. "מה עם הגרנדיוזיות הזאת? היית מאמין שיום אחד תיקלע
למצב כזה? שום תודה?" פנה אליו קול אלוהי, "מה??" הוא צעק, מן
השיחים יצא אליו איש זקן בן +50, מעין נהג מונית עם איכויות של
מוכר שווארמה, החייל, שידע טוב מאוד מיהו האיש שעומד מולו, אמר
"אתה מנסה להיות מצחיק?" , "ממש לא" הוא אמר ואיך לא-הדליק
סיגריה, "בוא לטיול" הוא הציע לו, "לא, אני צריך לשמור על
קדושתו" , "לא שואל 'תך" הוא אמר והעיף אותו למרומים. "תסתכל
על כל זה" הוא אמר לו בעוד הם עוברים מעל מחסומים וחלקים
אבודים של ערים קדושות לשעבר, "תקשיב לי, ותקשיב טוב, מה אתה
חושב על כל המצב הזה?" האיש שאל, "צריך להרוג את הערבים" הוא
ענה לו חרישית, "ומה אתה חושב הפיתרון?" , "צריך להרוג את כל
הערבים" , "ומה אתה חושב יהיה בסוף?" , "צריך להרוג את כל
הערבים" הוא אמר ופרץ בבכי. האיש הרעים בקולו וזיעזע את האדמה
החרוכה "מה אתם חושבים שאתם עושים? הכל משחק לעזאזל! הכל משחק!
אין לכם שום יכולת לקחת דברים בפרופרציות?" הוא שאג. "אתה לא
מבין" הוא יבב לו, "הוא היה החבר הכי טוב שלי, והוא לא יחזור
יותר, לא יחזור" , האיש נתן לו סטירה "תתאפס, תירגע, רוצה כוס
קפה?" , "תגיד לי? אתה בכלל קולט מה קורה כאן? אתה בפוקוס?
הלו? אנחנו במלחמה! חייבים להרוג אותם!" הוא פתאום התעורר,
"היי, תזכור אל מי אתה מדבר, בסדר? אני לא איזה מישהו שנלחם
איתך על אידיאולגיות אלה או אחרות, עוד לא הבנת שלא אכפת לי?"
האיש אמר, "בוא נרד למטה" החייל השיב לו, "למה?", "בוא, אני
רוצה להראות לך משהו" החייל ענה, הם היו מעל ירושלים וירדו
להתנחלות זו או אחרת אשר שמה ממש לא עניין את האיש או את
הכותב. "אתה רואה מה הולך כאן?" החייל אמר לו, האיש רק עמד
וצחק אל מול המראה של עשרות ערבים מתפרעים וחיילים מופרעים אשר
שיחקו בשוטרים וגנבים עם רובים של כדורי גומי ואבנים, "מה אתה
צוחק?" הוא שאל אותו, "תראה, אותי כבר משעממת כל האידיאולוגיה
המוטעית שלכם, פעם היא עוד היתה מצחיקה אותי, היום מה שמשעשע
אותי זה הדם" , "משעשע אותך??" הוא שאל בתדהמה, "אני חייב
להגיד לך שכן" , "אתה אלוהים?" , "טכנית, כן" , "אחד אלוהינו?"
, "כדת וכדין" , "אלוהים....." החייל אמר, וצעד משם, "רגע! אתה
לא רוצה לדעת למה בחרתי לדבר איתך?" האיש שאל, "לא!" החייל
שאג, "ממש לא מעניין אותי מה סדיסט אדיש ומטומטם כמוך רוצה
ממני! או מאיתנו! למה אתה עושה את זה?" החייל שאל בזעם, "תראה,
אני לא עושה כלום, ממש כלום, מה הכיף בזה בדיוק?" , "לא אכפת
לך שעשרות אנשים נהרגים כל יום, וכולם מתים ואתה לא עושה
כלום?" , "תעשה לי טובה, אין כאן ממש כמות, שלא לדבר על
האיכות, כן? אז אל תתחיל להתבכיין לי, אתם חלאות אדם, הם חלאות
אדם, אני אלוהים משועמם, והאנשים הם יותר אדישים אפילו ממני,
אז מה אתה רוצה?" האיש שאל, "אני רוצה עולם טוב יותר, שבו אני
אוכל לחיות בשקט" החייל הבנאלי אמר לו, "אז לך תהרוג כמה ערבים
ותמשיך ביצירת האידיליה שלך, בסדר?" , "אתה מנסה להטיף לי?" ,
"אני כבר נואשתי מכך מזמן, אבל במקרה שאתה קולט משהו, אז לצורך
העניין כן" , "אתה יודע מה?" , "מה?" , "אתה חרא של אלוהים" ,
"העיקר שתשלמו שכר דירה" האיש אמר ונעלם.
החייל חזר לאזור ההתפרעות. בלי להתחשב איך הוא הגיע לשם, או מה
הוא עושה שם, לא הייתה לו ממש בעיה להשיג רובה ולהצטרף לחבריו
לובשי המדים ולצלוף בשחקני הקבוצה הנגדית. 20 דקות אחר כך האיש
חזר, "מה אתה עושה כאן שוב?" החייל שאל אותו וזז בשביל להמשיך
ולירות. "חזרתי כי הגיע הזמן" , "על מה אתה מדבר? זוז, אתה
מסתיר לי את המטרות" , "תסתכל שניה על החזה שלך" האיש אמר,
החייל הסתכל ובמקום לב פועם ראה שם חור מדמם, "מה לעזאזל?" הוא
שאל בעוד הוא שט לו לעננים ביחד עם האיש, "אז זה הסוף?" החייל
שאל, "אני מניח, איך שבא לך" האיש ענה, "הייתי רוצה לחזור
ולהילחם, אם לא אכפת לך" , "עזוב, אין לי כוח לחזור לאסוף אותך
עוד פעם, הבאתי אותך כאן למטרה כלשהי, לא?" הוא אמר, "והיא?"
החייל שאל, "להראות לך את האבסורד" , "תקשיב לי שניה" החייל
שתפס לו פיסת תבונה פתאום אמר לו "אי אפשר ככה, אתה לא יכול
פעם אחת לשחק אותה אדיש ופעם אחרת לנסות להטביע בי את העקרונות
שלך" , "עזוב, אתה יודע מה? באמת לא אכפת לי" , "לאן אתה
הולך?" החייל שאל אותו, "לראות משחק של בית"ר, לאן אתה חושב?"
, "נו באמת" , "ברצינות, אתה חושב שיש לי כוח לראות אותכם? שם
גם יותר מעניין, וגם לא מתבכיינים כל הזמן" , "תגיד, לא היית
אמור ללמד אותי לקח או משהו?" , "אה נכון" האיש נזכר, "אתה
מאמין בגלגול נשמות?" האיש שאל, "לא" החייל ענה, "אז כדאי
שתתחיל".
יומיים אחרי זה בכפר שקט באמצע לבנון נולד לו תינוק קטן אשר
פעם היה חייל בעל כוונות הפוכות לגמרי משל הוריו החדשים, האיש
ניגש אל התינוק בעדינות, החזיק אותו ואמר לו, "לקח או לא לקח
הא? תאמין לי, יש לך חיים שלמים של קרבות לפניך, תהנה ככל
שתוכל, רק תעשה לי טובה, אל תיקח את כל העסק הזה ברצינות. כבר
אמרתי לך, זה לא עניין כזה גדול. והנה משהו שיזניק אותך קצת
קדימה" האיש אמר והלך.
התינוק התחיל לצעוק "אללה וואכבר" , וכך התחילה הקריירה החדשה
שלו,
הפעם מהצד השני של הגדר.