לאחר הפיגוע במלון פארק, נתניה.
ערב חג שבמהותו להיות בלתי נשכח
מאגד ערב רב המגוון במלבושיו
בחדר אירועים זוהר ובוהק -
יציאה מעבדות לחירות באו לציין.
גברים עם סיגר, עניבות ופרח בדשים
ונשים יפות, זוהרות שמאופרות בפנים,
יורדים יד ביד בצעד מאושש
מחדריהם במלון לאולם הממורק,
מתאגדים סביב שולחנות מסומנים
לפי מספרי החדרים,
ערוכים ומזומנים לזכור ולהזכיר בשבחים
שמעבדות לחירות יצאו אבותינו הקדמונים.
וכרעם ביום בהיר
הגיח מחבל שפל ואכזרי
שאין בו צלם אנושי -
הוא פנאטי בלי ערך לחיים,
חולף על-פני פקידת קבלה,
מנצל העדרו של איש אבטחה
ועושה את הנורא מכל -
מפוצץ את כולם עם עצמו.
פצועים... הרוגים...
חלקי אברים מתעופפים,
יין ו/או דם
ניתזים על כולם
וזכרונות מחירות קדומה
הופכים לסיוט ממציאות איומה.
ניידות, אמבולנסים, כבאיות ועוד
צעקות, בלבול ופקודות משוגרות...
מפנים את הפצועים,
מלקטים אברים וסופרים את המתים,
"הרשתות" מדווחות מהשטח,
כולם במתח - כבר אין "סדר פסח",
רק מראות זוועה
בכל בית על המרקע.
חלקם יזכרו עוד חג חירות
אשר מוצתה בזכות,
חלקם יבלו בבתי החולים
וכמו תמיד יהיו, אלה, המתאבלים
שיתאספו בחלקת אדמה רטובה
מגשמי שמיים שבכו בליל האימה...
עד הפיגוע הבא
28/03/02 © |
