לפני כמה ימים, בשעת ליל מאוחרת, החלטתי להתיישב ולעשות שיחה
מלב אל לב עם האיש שיושב שם למעלה על הירח.
הרגשתי מעין אחוות לוחמים איתו. משהו ששמור לאותם תנים שלא
מצליחים לישון כל הלילה מרוב מחשבות, וגם קצת מרוב בדידות. וכל
זה בזמן שכל שאר העולם כבר מזמן הפסיק לספור כבשים.

השיחה התחילה בצורה די שיטחית, דיברנו קצת על מזג האוויר וגם
קצת על הגאות והשפל.
סיפרתי לו על זה שבישראל אין ממש גיאות ושפל, והוא הסביר לי
שזה ככה כי הוא גם יהודי, וכמו שאני יודע אנחנו היהודים חייבים
לדאוג אחד לשני.
דיברנו אחר כך קצת על חיי החברה שלנו. שאלתי אותו אם לא קשה לו
לסבוב סביב כדור הארץ כבר כל כך הרבה זמן. הוא ענה לי די
בפשטות, והסביר לי שזה המערכת יחסים שיש ביניהם, ושכדור הארץ
נותן לו תחושה מסוימת של שיכות - שיש מישהו שצריך אותו.
הוא הסביר לי שכל עוד כדור הארץ קיים הוא יודע שיש לו תפקיד,
ושיש הרבה מאוד אנשים שדואגים לו ושאסור לו לאכזב.
הוא גם הסביר לי שהג'וב שלו די נחמד. כל הזמן יוצא לו לראות
צדדים שונים של כדור הארץ, וגם שמידי פעם באים מטאורים קטנים
ומשנים את העיצוב פנים, והוא דווקא מאוד שמח מזה, כי כמו שאני
יודע הוא מזל תאומים, והם ידועים בכך שהם אוהבים שינויים.

אחרי הכוס קפה השניה וגם כמה סיגריות, התחלנו להגיע לנושאים
הרציניים. הוא שאל אותי על קשרים שהיו לי, ואם אני מתראה עם
מישהו עכשיו? הסברתי לו שנכון להיום לא ממש הלך לי בקטע הזה,
וזה גם חלק מהסיבה שאני ער. הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג ושהכל
כתוב בכוכבים, וכשזה יגיע זה יגיע. זה די נחמד לשמוע משהו כזה
ממישהו כל כך גדול.
הוא ציין שאם אני בעניין של דובים אז הוא מכיר איזה שנים שהוא
יכול לסדר לי, ואם לא אז יש לו איזה חבר טוב, אוריין או משהו
כזה, שבידיוק יצא ממערכת והוא דווקא מחפש. שאלתי אותו מה איתו,
והוא התחיל להצטמק, הבנתי שלא נוח לו לדבר על זה, אבל ידעתי
שהוא צריך את זה בשביל השלווה הנפשית שלו. הוא סיפר לי על
האקסית שלו. איזה כוכבת שביט אחת בשם שומאכר- לוי 9. הוא סיפר
לי כמה היא הייתה יפה, ואיך בערב היא הייתה נדלקת וזוהרת יותר
מכל שאר הכוכבים שהיו בשמיים, הוא סיפר לי על כמה הוא היה
מאוהב בה. הוא דיבר על החתונה שלהם, על שמלת הכלה הלבנה הבוהקת
שלה, והשובל הארוך שהאיר את כל ההמיספרה הצפונית של כדור הארץ.
העיתונים הגדירו את זה כחתונת השנה וכל העולם נשא עיניים להביט
על הזוג המלכותי שישב על הכס שם למעלה. אבל, לצערו, אחרי תקופת
ירח הדבש הקצרה, שהסבה לו הרבה אושר, 9 בגדה בו עם צדק, עד כמה
אירוני שזה נשמע. היא אישית התרסקה ונשברה לחתיכות, וצדק הרגיש
כאילו הוא מתפוצץ מבפנים, והוא - מאז אותו יום האיש הגדול על
הירח לא היה אותו בן אדם, הוא היה ירח שונה, קצת פחות פתוח.
קצת יותר מפחד להיפגע.
צרם לי הלב עליו והרגשתי די רע בשבילו. ראיתי את הלחלוחית
המצטברת בעיניו והגשתי לו מטפחה כדי שינגב אותה. הצעתי לו עוד
סיגריה. אמרתי לו עד כמה אני מצטער בשבילו, ושאני רוצה שהוא
תמיד יזכור שיום אחד הוא ימצא את הכוכב המתאים לו, ושאין מה
לעשות, לפעמים שביטות, עם כמה שהן זוהרות ומהפנטות, משאירות
צלקות שישארו לכל החיים.
הוא צחקק קצת, מעין צחקוק של השלמה, והמשיך לעשן את הסיגריה
שלו.

המשכנו לדבר, על כל מה שהפריע לי, על כל מה שאני מרגיש
לאחרונה.
אני אומר לכם, זה די נחמד שיש חבר כמו הירח, שאתה יודע שהוא
תמיד יקשיב לך. ושתמיד תדע  שהוא שם בשבילך, ועוקב אחריך -
בעיקר כי הוא דואג לי, אבל גם  בגלל שהוא לפעמים קצת בודד.  
עד לאותו יום לא ידעתי כמה הוא דואג לי, וכמה אני דואג לו. כי
כמה שקשה לאחות לב שנפלה ממנו חתיכה, גם קשה לחיות עם צלקות
ממטאורים וכוכבי שביט שפגעו בך.
לאט לאט, בלי שממש שמנו לב, השמש כבר החלה להפציע. ואני כבר
התחלתי להיפרד ממנו, כי ידעתי שבקרוב מאוד הוא יהיה כבר חייב
ללכת, ושלי לא יהיה מנוס משינה.
אמרתי לו שאם לא היה כזה מרחק ביננו הייתי מציע לו לבדוק אם יש
מצב למשהו בינו וביני, אבל במקומות השונים שאנחנו נמצאים בהם
עכשיו, ובנוסף לזה פער הגילאים העצום שיש, זה נראה לי רעיון לא
כל כך חכם.
הוא עוד פעם צחקק קלות וכיבה את הסיגריה במאפרה שכבר הייתה
גדושה בשחור הזה שהסיגריה עושה. הוא נתן לי נשיקה על הלחי,
ואמר לי שהוא מאוד נהנה, ושגם קצת עזרתי לו להפיג את אותו ענן
מלנכוליה שאפף אותו בתקופה האחרונה. הוא אמר לי שאני מאוד חמוד
ושהוא בטוח שאני אמצא בקרוב את השמש שלי, אבל זה לא יהיה הוא
כי הוא כבר די דלוק על איזה אחד מהירחים שסובבים סביב שבתאי.
נתתי לו נשיקה ואיחלתי לו בוקר טוב. אמרתי לו שאני תמיד אהיה
כאן בשבילו, ושהוא צריך לזכור את זה, כי לעד אני אזכור איך הוא
תמיד היה מלווה אותי בנסיעות של המשפחה מהצפון חזרה הביתה.
אמרתי לו שאני מקווה שנעשה את זה שוב בקרוב, והוא אמר שבפעם
הבאה הקפה עליו.
הוא נתן עוד  איזה חיוך אחד לבן ובוהק, ונעלם לו אי שם בים
הכחול שהתחיל לכבוש את השמים.
ולמרות שלא ראיתי אותו , ידעתי שהוא שם, ידעתי שהוא תמיד יהיה
שם בשבילי, וגם אני בשבילו, כי ככה זה עם האדם שיושב על הקצה
של הירח, אנחנו שותפי גורל. שני תנים שמסתובבים להם בליל
הסהור.