חיי הסקס, שלי ושל זוגתי, היו על הפנים מכל הבחינות, הן מבחינת
המינון והן מבחינת הלהט.
בתוקף עבודתי שהיתי רבות מחוץ לבית, כולל לילות רבים בעיר
נוכרייה, בהם לא טמנתי ידי בצלחת והייתי יוצא לבלות בדיסקוטקים
ומועדוני לילה.

באחד הערבים האלה, פגשתי בחור העוסק בתחום התעסקותי והיינו
נפגשים רבות במסגרת העבודה, אך לא חדרנו לעולם לשיחות בתחום
הפרטי ו/או האישי.
באותו ערב התברר לשנינו כי אנו מתגוררים קבע באותה עיר
ובסמיכות וכי המצב האישי שלנו זהה- נשואים + 2.
לשנינו, היו טענות זהות כלפי נשותינו בתחום המיני  ושנינו אף
הבנו שנשותינו משועממות מאד בכל הלילות בהם אנו מתגוררים מחוץ
לבית עקב עבודותינו.
החלטנו שלפחות בימים בהם נהיה בבית נדאג לצאת ולבלות עם
נשותינו בחברותא וכך הן תכרנה אחת את השנייה ובימים שאין אנו
בשטח, תוכלנה הן לבלות יחד עם או בלי הילדים. וכך אמנם קרה-
החברות הזו הפכה להיות צמודה ויפה; יצאנו יחד לבתי קולנוע, בתי
קפה, פאבים, חוף הים, פיקניקים ולטיולים בארץ.

ערב שישי אחד, בישיבתנו בבית חברינו הנ"ל, פתח הבעל בשיחה על
חילופי זוגות, נושא שלא עלה לדיון מעולם בינינו, אך בשחזור
לאחור ברור לי, כי הזוג האחר דסקס את הנושא בינו לבין עצמו,
בטרם אותו מפגש, בערב שבת.
דעתי הייתה נוחה מהרעיון, שכן אשתו גירתה את מחשבתי תמיד ורק
היה צורך באישור הבעל כדי שיקרה משהו ביני לבינה. בלעדי הסכמתו
לא הייתי מעז להרוס החברות של הרביעייה בשביל סקס עמה-לא חסרו
דגות אחרות בים.
את ההתנגדות היחידה הביעה זוגתי, אשר דגל השמרנות היה חרוט על
דיגלה.
חברי ביקש ממני לא לכעוס עליה, כי היה משוכנע בכוח שכנועו ורק
ביקש מאשתו וממני לעבור לחדר הסמוך וכך עשינו.

אשתו לקחה אותי לחדר השינה ולא חלפו דקות אחדות והיינו נתונים
בסערת רגשות ובסקס פראי...
משסיימנו "סיבוב" ראשון והיינו באתנחתא המתבקשת, שמנו אוזנינו
למתרחש מאחורי הכותל והבנו כי בעלה עדיין בשלב השכנועים וזוגתי
רק משמיעה לאווים מלווי גיחוך מבוכתיים. לפתע התחלנו לשמוע את
גניחותיה ואנחותיה  וכך הסקנו כי חברי סיים את שלב ההטפה ועבר
לשלב ההצפה.
הקולות החושניים, אשר נשמעו מהחדר השני, גירו גם אותנו וכאשר
הם בשלב א'- אנו כבר באנו אל שלב ב' וכך במשך שעות רבות חגגנו,
שני הזוגות, עד עלות השחר.

עייפים אך מרוצים הגענו הביתה, מחליפים חוויות, עושים השוואות,
צוחקים... ורוצים עוד!!!
הסתערתי על זוגתי, בכוחות שאינני יודע מאין שאבתי, אולי רק כדי
להוכיח לה או לעצמי, שאני טוב יותר ממנו וזה היה סקס טוב, חדש
ומפתיע ביחס למה שהכרתי עמה, שנים רבות לאחור.

הקשרים הרומנטיים הללו נמשכו כחצי שנה, באופן שוטף  ועל בסיס
שבועי, לא תמיד שני הזוגות תחת אותה קורת גג  ולא תמיד באותם
המועדים. ראוי להדגיש כי החברות בין שתי הנשים הלכה והתחזקה
ונהיינו כמו משפחה אחת גדולה ובלי שמץ של קינאה.

יום אחד בהיר, הגיעה הבשורה, כי על הבעל, חברי, לרדת לניגריה,
לחצי שנה, בלי משפחתו. החבילה עמדה להתפרק עקב הנסיבות, אך מצב
זה דווקא זימן לי הפתעה לא קטנה, בדמות "ישיבת מועצה" בהרכב
הרביעייה, בה הצהיר חברי כי ברור לו שאשתו לא תעמוד בפיתויים
במשך תקופה כזאת ארוכה ומוטב כי תמשיך להיות תחת שרביטי, מאשר
תעבור להיכרויות חדשות.

הנשים החליטו, בינן לבין עצמן, כי בימי שני וחמישי אתגורר
בדירת אשת חברי ולשם, אמנם הייתי מגיע אחרי שעות העבודה וזוכה
בכבוד הבעל החלופי.
כאן, נוצר מצב נפשי חדש עבור אשת חברי, שכבר לא היה בו האיזון
בין זיוניי שלי לבין זיוני הבעל החוקי, והיא החלה מתאהבת בי,
עד כדי הרהורי השארות בארץ גם בתום תקופת הניסיון של בעלה
בניגריה. כאשר זה האחרון הודיע לה להצטרף אליו, שאלה את עצמה
ואותי מה חסר לה כאן כדי לרדת אל המדינה הפרימיטיבית הזו, אשר
כל יום, החל משעה 18:00, הלבנים נתונים שם בסגר למען ביטחונם
הם. היה קשה מאד לשכנע את האישה המופלאה הזאת, שלא אשכח לעולם,
לעלות על המטוס ולהצטרף לבעלה.

אפשר לומר, לסיכום, כי אצלי הזיכרונות מחילופי הזוגות, מענגים
אותי רבות עד עצם היום הזה, אך אין לראות בכך המלצה עבור
אחרים.

6/09/01 ©