בהתחלה מאוד התרגשתי שאמרו לי שמאדים יהיה הכי קרוב שהוא יכול
להיות לכדור הארץ. זה מאוד ריגש אותי, בעיקר כי ידעתי שעכשיו
אני אוכל להוכיח את קיומו בעולם הזה.
מאז ומעולם הוא סיקרן אותי, אותה דמות מסתורית ואפלולית שחיה
לה על המאדים. כמובן כולם אומרים לי שהוא לא אמיתי ושאני סתם
מדמין, אבל אני יודע שמארווין באמת קיים על המאדים.
הוא בטוח יושב לו על איזה מרפסת בבית שלו ומקלל אותנו על זה
שדווקא שהוא הכי קרוב לנוגה אנחנו חייבים להיתקע ולהפריע לו.
הוא בטוח יתכנן איזה משהו גאוני, אבל איזה ספינת מחקר שלנו
בטוח תנחת קרוב ותשבור את זה, בידיוק כמו בקוסם מארץ עוץ.
ובכלל, הוא בטוח ישב לו על איזה קוטב, ילגום מי מעיינות וישחק
ברידג' עם החברים מהשכונה שנמצאת בקניונים העמוקים של מאדים.
קניונים שאנחנו מעולם לא ראינו, כאלו שעושים את עזריאלי
לבדיחה, אפילו בימים שיש סוף עונה.
ובכלל, כשחושבים על זה אנחנו סתם איזה נקודה כחלחלה שעומדת לה
בשמיים ומידי פעם נכנסת למזל החודשי שלו ומשפיעה על כל
ההורוסקופ.
וכך, שארץ נמצאת באריה, מארווין שלנו ימצא לו איזה אהבה, לא בת
ולא בן, כי במאדים כל האינסטלציה שונה לגמרי.
אבל כמובן שבתור בני אדם אנחנו לא נבין את זה.
והוא יתעטש לו מכל החידקים שרצים להם באוויר בתקופה הזו של
השנה, ויקלל אותנו, סתם, ככה, כי בא לו.

אבל מצד שני מי היה יודע מה היה קורה אם כדור הארץ לא היה
באריה ומאדים לא היה כל כך קרוב לכדור הארץ.