"נו ספרי כבר אז איך זה היה??..." "נו!!! אני מתה לדעת"... היא
התלהבה... ואני לעומת זאת מרחפת עדיין בחוויות ליל האתמול.
שתקתי... הייתי כל כך שקועה שבכלל לא שמתי לב שמדברים אלי.
"טוב די... נמאס לי... הגזמת... מתחת אותי כבר יותר מדי..."
"הממ..." הצלחתי בקושי לפלוט מהפה שלי...
"כן ו..." היא נשמעה מתעניינת באמת.
"זה...זה היה" לא יכולתי להגיד יותר מזה באותה שניה.
"מה? מה? ספרי כבר... מה היה? מי? מה? איך? נהנית בכלל??"
"נהניתי מאוד, לעולם לא נהניתי כל כך עם מישהו בפגישה הראשונה
כמו שנהניתי אתו" עשיתי הפסקה והמשכתי "זאת הייתה הפגישה
הראשונה הכי טובה שהייתה לי בחיים... וכנראה גם תהיה..." אמרתי
באיטיות רבה שאפיינה את המצב החלומי הזה שהייתי שרויה בו.
"זה היה הכי מושלם שיכול היות... כל כך מושלם, יותר מדי
מושלם..."עניתי.
זה היה לילה מושלם... במקצת חמים אך יכולת להרגיש מדי פעם משבי
רוח קרירה, נעימה כזאת, בדיוק כמו שאני אוהבת.
לבשתי שמלה עם מחשוף ארוך מאחור ומחשוף קטן מלפנים. הרוח נפנפה
את שולי שמלתי ויכולתי להרגיש את מגעה על רגלי הערומות.
רציתי כבר לפגוש אותו אבל הייתי לחוצה במקצת... עד כה המזל לא
האיר לי פנים מאז שנפרדתי מ...
אחד היה בור מוחלט והרגשתי שאני מדברת אל עצמי, השני הפגין
התנשאות רבה ומלבד לדבר על עצמו ועל הישגיו לא השגנו שום דבר
אחר... והיה גם שלישי, אבל אותו אף לא שווה להזכיר, כך שבמידה
רבה קיוויתי שזה יהיה שונה, אך למרות זאת, אין ספור דאגות
ניקרו בלבי ככל שהתקרב מועד הפגישה.
הוא הגיע בדיוק בזמן, ירדתי בגרם המדרגות הקטן שהוביל מהקומה
שניה בבניין שבו גרתי עד ליציאה שם הוא חיכה מחוץ למכונית.
הוא עמד לו שם, מדהים כשם שזכרתי אותו מהפעם הראשונה שבה הציע
שנצא, רק שהפעם היה מדהים יותר, יפה יותר, עדין יותר, וחלומי
יותר.
הסתכלות בו מהצד חשפה מישהו לא אמיתי כמעט. נכנסו למכוניתו
ונדמה שהוא כבר תכנן הכל... הלכנו למסעדה קטנה ואינטימית בצפון
העיר, הוא הזמין לנו יין אדום, וכמו קרא את מחשבותיי זה היה אף
היין האהוב עלי ביותר!
ישבנו שם כל כך הרבה זמן, אך לי היה נדמה שחלפה רק דקת זמן אחת
מאז נכנסנו למסעדה, היה כל כך כיף לדבר אתו, כל כך קל, כל כך
חופשי. הרבה זמן שלא נפתחתי כך בפני מישהו ובטח שלא בפגישה
ראשונה.
נדמה היה שהזמן עצר מלכת רק עבור שנינו, כאילו רק אני והוא
היינו במסעדה, כאילו רק אני והוא היינו בעולם. דיברנו ודיברנו
וככל שהרבינו לדבר כך גילינו שיש עוד ועוד נושאים לדבר עליהם,
לחלוק אותם אחד עם השני.
יצאנו מהמסעדה, מבטי בנות אין ספור ננעצו בו, מבטי תאווה
בעיניהן, אוכלות אותו בדמיונן, אך הוא, הוא לא הסיט ואף לא
לרגע את מבטו ממני. לבי לא ידע את עצמו מרב אושר שהציף אותו
(ואת כל גופי). נכנסנו למכוניתו ואחר כך המשכנו לנסיעה לאורך
המפרץ, היה אפשר להשקיף על הגלים שבאים ומתנפצים על החוף ושוב
חוזרים ושוב מתנפצים, כשם שכדור הארץ סובב את השמש כך אותם
גלים ימשיכו להתנפץ ולחזור במחזוריות ללא הפסקה. לפתע הוא
הוציא מתוך הבגז' שמיכה ופרס אותה על החול, ישבנו שם אחוזי
ידיים, והבטנו על אחד מפלאי הטבע, שמש, זורח ופותח את היום.
יום חדש הגיע, ואני דווקא רציתי שיהיה אתמול.
הוא לווה אותי לדלת הכניסה, אמר שנהנה מאוד, ומצאתי חן בעיניו,
ואף בקש לחזור על כך. הוא השאיר לי את הטלפון שלו ואמר שנדבר
מחר.
