קובי לרנר / חטיפה |
ישבתי שם לבדי עם עצמי,
בחנתי את עצמי בין ארבע קירות,
אני ושוב אני בסוגר רגשותיי.
ופתאום בחשכת ריחוקי,
שלחת אליי אלומת אור דקה,
סנוורת את עיניי בעין חודרת,
שלחת אליי יד בטוחה לא חוששת
וידי לא ידעה אם לגשת או להתכנס,
פחדתי מהיציאה מהבור,
כיציאה אל הוצאה להורג,
כנידון שהגיע יומו האחרון,
שפתייך שכנעו אותי לעלות בסולם,
ידייך ריככו את גווי הנוקשה
ניחוחות של רצון הציפו את אפי
ואמרתי " תודה שהיית".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|