אני והוא נמצאים צעד לפני גן העדן
מסתכלים על השערים הגדולים, הזהובים
אני רוצה שנכנס אבל אי אפשר
אנחנו נעצרנו
כי הוא התחיל לשקוע ליידי בענן
והוא אוהב את זה
הוא שוקע לאט לאט
ולא משנה מה אני אומרת הוא לא מסכים לנסות לצאת
זה יהיה קשה הוא אומר לי
ואין לי כוח
חוץ מזה ממש נעים פה, בואי גם
לא, אני מפחדת מהענן ואני יודעת שיש סיבה
אבל אני לא רוצה ללכת לגנעדן בלעדיו
אני תופסת לו את היד והוא מפסיק לשקוע
אני מתיישבת לידו
אני על הענן
הוא בתוכו
ורק ידו בידי מראה שהוא עוד כאן
אני מדברת איתו
מסבירה לו שיבוא איתי לגנעדן
אני צועקת, אני בוכה, אני מתחננת
אבל הוא לא יכול לראות את הדברים היפים שהוא מפסיד
כי הוא שקוע, עמוק בענן
אני לגנעדן לא אלך בלעדיו
כי הוא הגנעדן שלי
ושום ענן לא ייקח אותו ממני
וגם אם אני צריכה לראות את הארץ
ואליה לא לבוא
אני אשב ואחכה עד שהוא יתעורר
ייתפס מתוך הענן ויבוא איתי, ביחד
לגנעדן |
