ובקטע הכי מרגש של הטוקטה פוגה של באך, פתאום הלב שלי התחיל
לדפוק חזק, כי פתאום הבנתי שיש שם איפשהו מישהו או מישהי
שחושבים עלי עכשיו, שאכפת להם ממני, שהם לא צריכים להגיד את זה
כי מספיק שהם חושבים עלי, אבל הרעש האלקטרו מגנטי שהפלאפון שלי
גרם לרמקולים שלי להשמיע הפסיק ולא המשיך לצלצול ה"גואל",
מתסבר שהוא רק הודיע לרשת הסלולרית איפהוא.
...וככה כשאני מקשיב לרעשים ממוחשבים
שאמורים להיות פסנתר, מדמיין נערה וירטואלית שחושבת עלי,
ומתאכזב מרעשיהם של האלקטרונים, אז כזה אני...
ככה חי ילד אמיתי בעולם.
END OF MESSAGE |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.