לפני שנים רבות חי לו במצריים אדם עשיר ומבוסס עם אישתו ושלושת
ילדיו. האדם אשר עושר לא היה חסר לו שמר עליו בתוך ביתו משום
שאז לא היו עוד בנקים. האיש לא נתן לאף אחד מבני המשפחה לגעת
בעושר ואמר כי ביום בו ימות אז יוכלו הם להשתמש בו. עברו השנים
והאיש הזדקן. יום אחד פנה אל בניו בשאלה ואמר להם: "כל חיי
שמרתי על העושר הזה בשבילכם ומה יהיה אחריי שאני אמות ? לכן
ארצה לדעת מה תעשו בשבילי אחרי שאמות..? הבן הראשון ענה לאב
אני יערוך לך הלוויה מפוארת עם כל המשפחה והחברים וכל המכרים
שלך
ואעשה לך מצבה מפוארת וגדולה. הבן השני ענה לאב אני יעשה לך
הלוויה מפוארת ומשתה של 7 ימים לזכרך. הבן השלישי קם וביקש
מהאב שייתן לו לחשוב על העניין ואת התשובה ייתן לו בצאת השבת
עם סיום התפילה בבית הכנסת. וכך הגיע היום והזמן לענות לאב את
התשובה ובצאתו מבית הכנסת הלך הבן השלישי עם העששית ושם אותה
רק בצידו שלו. האב מעד כמה פעמים ונפל. לבסוף פנה האב אל הבן
ואמר לו "למה אינך מאיר את דרכי שלי ורק את דרכך שלך?"
ואז ענה לו הבן גם אתה אינך מאיר את דרכך שלך כל החיים אגרת את
העושר הרב אשר יש לך במקום להינות ממנו. הבין האב את בנו חזר
לביתו ופתח את החדר בו היה אגור העושר והוא ובני המשפחה נהנו
מן העושר מאז ועד עולם.

מושר השכל:

"עדיף לראות את הטוב והיפה בחיים מה שלא ניתן לראות לאחר
המוות"