חשבתי לעצמי...  אנחנו צריכים נבוט בראש!
למה? אתה שואל? נו באמת...  תחשוב קצת! הרי אנחנו לא
מתפקדים...  כל אחד בטוח שהעולם סובב סביבו ואם קורה משהו שלא
קשור אליו אז זה לא חשוב...  אל תעשה לי 'אוי, באמת'...  'אוי
באמת' תעשה לאמא שלך! אתה יודע שאני צודקת! נו, אז מה אם גם
אני ככה?! אני לפחות מודה בזה ומנסה אחרת! הממשלה שלנו לא
מתפקדת! כל אחד נמצא שם בשביל האינטרסים שלו בלבד! יופי, חמוד,
זה ממש עוזר לנו שגם אתה יודע את זה...  מישהו צריך להגיד להם
את זה!
ומה הקטע הזה של הרופאים המחורבנים שלנו?!? כאילו, מי אמור
לדעת מה קורה בתוכי אם לא אני? כן, אני יודעת יופי שאני בדרך
לקבר! כן, הו דוקטוק יקר, אני יודעת שאני לא מטפלת בעצמי. וכן,
אני יודעת אפילו משהו שאתה לא יודע! אני את המטרה שלי כבר לא
אשיג...  אף אחת מהן...  למה אתה חושב אני בדרך לאבדון? למה
אני חותכת את עצמי? זורקת את עצמי מגגות או מיד ליד של אנשים
שטחיים בדיוק כמוני? למה אני כבר לא מעוניינת בחיים שלי? אני
אפילו לא יודעת למה אני טורחת לבוא לפסיכולוג הדפוק הזה שלי,
שחושב שאם הוא מהנהן בראש ושואל אותי:
"למה? ...  איך? ...  מה את חושבת על זה? ...  איך את מרגישה
עם זה... ?", אז זה יעזור לי.

כשרצית את אותה מטרה היית איתי. עד שגילית שאני את המטרה שלי
כבר לא יכולה להשיג...  לא בשבילי ולא בשבילך. ואז נטשת. אתה
סתם מניאק בן זונה! אבל אתה יודע מה? אני לא מאשימה אותך...
אתה רוצה מישהי שיכולה לתת לך מה שאני לא יכולה לתת...  לאף
אחד.
והכל בגללו! בגלל שהייתי מטומטמת כרגיל, ואחרי שהוא סימם אותי
הוא לקח אותי ועשה לי את זה...  אבל מה, לבכות אני כבר לא
יכולה...  ולא מחוסר רגישות - נגמרו לי הדמעות... נגמר לי הכל;
והדבר היחיד שאי פעם רציתי - הפסדתי!
אז זהו, אתה רואה? אני לא תמיד-מקבלת-כל-מה-שאני-רוצה...
אני כבר לא יכולה...  לעולם...  אני נתתי לו ולהם להרוג
אותו...  אותי!
כי אני, אני כבר בחיים לא אוכל לעשות משהו כל כך טהור, כל כך
קטן ויפה, כל כך שונה ממני...


אני כבר לעולם לא אוכל ללדת!