כבר למעלה מחצי שנה שהם מכירים, ובשלושת החודשים האחרונים, הם
יוצאים קבוע.
זה היה ידוע להם שהם הולכים לעלות את היחסים בינהם מדרגה, רק
שזה היה עניין של זמן.
האמת שהוא הרגיש כלפיה משהו והיא הרגישה גם. רק שהיה לו משהו
שהעיק עליו, הוא התחבט בשאלה האם לשתף אותה או לא.
החברים שלו אמרו לו שהיא אחלה בחורה וממש כדאי לו להיות איתה.
החברות שלה, עודדו אותה לקחת יוזמה. היא הייתה מוכנה, רק
ביישנית, הכל תלוי בו. עקב כך, העניין התעכב, כי הוא לא ידע אם
לספר לה או לא.
בסופו של דבר, הוא החליט להצהיר בפניה על אהבתו אליה, ויהי
מה.

 אתמול בערב, הוא לקח אותה במכונית, והם טיילו קצת בעיר, אכלו
פיצה, אח"כ גלידה, הוא קנה לה פרחים, וגם דובי קטן, כי היא
אמרה שהוא חמוד (הדובי, בחלון הראווה).
הוא שתק, וניסה להרגיע את עצמו, אבל הוא לא הצליח, כי הוא ידע
מה יבוא אח"כ והמשיך להיות קצת עצבני. בטיבעיות כזו, של
גברים.
לבסוף אחרי הטיול, הם חזרו למכונית, והוא הסיע אותה לביתה. היא
הציעה לו להיכנס, אבל הוא סירב בנימוס. הוא פנה אליה ואמר:
"אני אוהב אותך..." וחיכה לתגובה שלה.
היא פערה את פיה בחיוך ולא ידעה מה לומר, מיד היא חיבקה אותו
ונישקה אותו על השפתיים.
"אני אוהבת אותך" היא לחשה לו באוזן., תוך כדי חיבוק חזק
ונעים.
הוא מצידו לא ידע מה לעשות, הוא השיג אותה, אבל עדין לא סיפר
לה הכל. כשהיא הפסיקה לחבק אותו, הוא הסתכל לה בעיניים במבט
יבש כזה, ואמר: "יש לי משהו שלא סיפרתי לך עדיין..."

 היא הסתכלה אליו מאושרת, ממש לא יפריע לה מה הוא יאמר. כרגע
היא הבחורה ההכי מאושרת בעולם.
"תראי..." הוא אמר בהיסוס, "יש לי..."
"מה יש לך?" היא שאלה בחיוך.
"עזבי..." הוא ענה, וניסה להתחמק.
"לא לא, תגיד, אל תתביש..." היא הפצירה בו.
הוא החזיק בידה, הביט לה עמוק בעיניים, בלע את הרוק שהיה לו
בפה ולחש: "... יש לי... סרטן..."

היא שוב פערה את פיה, אבל לא בחיוך. היא משכה את ידה מידיו
ושמרה מרחק.
"ידעתי שלא הייתי צריך לספר", מילמל לעצמו בכעס...
היא יצאה מהמכונית, ואמרה לו משהו כמו "לילה טוב" בקול רועד
ומיד רצה הביתה. הוא החל לסוע לביתו כשדמעות מציפות את עינייו
ומסתירות לו את הכביש.
היום בבוקר, הוא ניסה להתקשר אליה לסלולרי. היא לא ענתה, כנראה
ראתה שזה הוא, על הצג.
הוא התקשר שוב, מאוחר יותר, משיחה לא מזוהה. היא ענתה.
"הלו?" היא אמרה.
"היי!" הוא ענה, "זה אני..."
היא ניתקה לו בפנים והוא נשבר.

לא רק שהחיים שלו דפוקים, גם אף אחד לא אוהב אותו בגלל זה.
אז הסוף עצוב, אבל לי היה עצוב יותר, רק עכשיו הבנתי, שהילד
הזה, הוא אני...