יש בי בפנים, איזה סוג של געגוע,
את עושה לי בראש איזה תעתוע,
את לא נגמרת, אבל החיים בי ממשיכים,
אני מנסה להתנתק, ולהתחבר לאחרים.
אני לא מצליח, אפאחד לא אוהב אותי, באמת,
החיים שלי נורא קשים עלי, אני כמו איש מת.
הגשם יורד ושוטף את הכביש,
הסוחר מגדל בחצרו את החשיש,
הוא ימכור אותו לכולם, ויעשה להם טוב,
זה רק יעזור להם, להתגבר על המכאוב.
ואני, כרגיל אשאר לי בצד, אדע שצריך להמשיך,
ביחד או לבד.
אני מרגיש שונה, הסגנון שלי כבר אחר,
אני יודע עכשיו משמעויות של להיות יוצר.
אין לי הווה, זה מדהים, זה כבר מפחיד,
אני לא מתקדם, בעולם הזה אין לי תפקיד,
אני מסומן עם איקס גדול עלי, שמכביד
ומסתיר לי את הדרך, ומרחיק ממני את הזולת,
אין לי מה לעשות, אני חי בערך מוחלט.
אני נשבר לאט לאט מבפנים, אבל מחזיק עוד מעמד,
כמו מטומטם אני מאמין, שתבוא במקומה עוד אחת...