באמצע החיים היא איבדה את עצמה.
הכל היה נראה זהה למקודם- גם היא, דבר בה לא השתנה.
מלבד.
מלבד מבטה שהפך עגמומי,
מלבד חיוכה שחדל ערמומי,
גבה התעייף,
ידיה שמוטות.
מחכה לאות. איזה אות?
רגליה נושאות ללא רצון להמשיך,
במשעול ביום חורף,
בשעת דמדומים- ומחשיך.
אורות הנאון צורבים בתוכה,
היא איננה עוד בטוחה.

בעיר שהסתחררה לה,
איבדה הכיוון.
לילות חרוכים,
בשבוע שחון.
אם תמצא דבר מה לאחוז בו-
וודאי יתפוגג כחלום.
כשהאור של היום- לא בוהק הוא
כל אשר נשאר לה,
זה לנשום.