היא נתנה לי ללכת לרעות, אהובתי.
הבטחתי לה שלא יהיה בינינו משהו מיני. אסור לבייש את המשפחה.
מה כולם יחשבו? הבת שלה לסבית. אסון. אז היא מכחישה, בטוחה
שזה משהו חולף. כמו מין שפעת. אני חולה בשבילה.
יצאתי מהר, אפילו לא התקלחתי. גם לא לקחתי אוטובוס לשם, נסעתי
במונית ושילמתי 27 שקל יותר, כדי להיות אצלה עוד חצי שעה. כל
כך התרגשתי. היו לי פרפרים בבטן והיא התהפכה בטירוף.
ניסיתי להפתיע את רעות, אבל לא מצאתי את הבית. אף פעם לא הייתי
בעפולה. היא הרבה יותר יפה ממה שדמיינתי. התחבקנו, כמה זמן לא
הרגשתי את הידיים שלה סביבי. את חום הגוף שלה. והחיוך שלה, כזה
מדהים. משתק. עלינו למעלה, פגשתי את סבתא שלה (מצד האמא),
ראיתי את הבית. את הכלבות החמודות שלה. עזרתי לסדר את השולחן.
אמא שלה הגיעה, חיבקה אותי לפי בקשת רעות. אחריה אחותה והחבר
הגיעו. כאילו מתעלמים ממני. או להיפך, בוחנים אותי.
נסענו לבקר את סבתא שלה (מצד האבא). פחדתי. פחדתי לפגוש את כל
המשפחה, פחדתי לפגוש את אבא שלה וסבתא שלה. הכנתי את עצמי
לגרוע מכל. אבא שלה בכלל לא נראה מפחיד. הוא דווקא ממש מתוק!
וסבתא שלה... טוב, זה היה מחזה לא נעים. אבל היא הייתה יפה
לדעתי.
שמחתי לראות אותה.
כרגיל, מישהו במשפחה שלה היה צריך לפגוע בי. לא נורא. אבא שלה
עמד להגנתי. כל כך הערכתי את זה. הוא כזה חמוד!
הסתובבנו שם, אני והיא. היא ניסתה להציג לי את כל המשפחה. יש
הרבה מה להציג.
הלילה עבר נפלא. ישנתי טוב. מעולה. ובזמן שלא ישנתי, פינקתי
אותה והסתכלתי עליה ישנה.
למחרת, היא סיפרה לי על סבתא שלה בתקופה יפה יותר. חייכתי.
שמחתי לשמוע את זה. זה עשה לי חמימות בלב. אכלנו עם הסבתא (מצד
האמא) שלה ועם הדודה. רציתי כל כך לבכות. ניסיתי. אבל רעות
הלכה אחרי אז עזבתי את זה. הדחקתי. בלעתי את המועקה. היא הראתה
לי את העיר. את הבית של סבתא שלה (מצד האמא). את החריטה שהיא
עשתה על המדרכה "רעות+איילת". מתוקה...
עברו כאילו 5 דקות, וכבר הייתי צריכה ללכת. זה היה כל כך עצוב.
וקשה.
סופסוף בכיתי, על האוטובוס.