ישבנו בקפה של אלי. בכיכר. טוביה מצד אחד ואורי ואהרון בצד
הארוך של השולחן ואחר כך הצטרף גם איציק-הגוי, שנקרא ככה כי אם
תראה אותו, תחשוב שהוא ממש אנגלי, גבוה, בלונדיני, ריסים וגבות
בצבע צהוב ונימוסים מהסרטים. אה, שכחתי להזכיר שהוא גם שותה רק
תה. דיברנו על כדורגל ועל בירה והשמצנו את הצורפתים ש"באים
לנתניה ומקלקלים לה את הדימוי ואת הצורה".
פתאום באה איזו גברת ומתנפלת על טוביה בחיבוקים ונשיקות כאילו
הוא אחיה האובד. בשוך המהומה, כמו שאומרים, היא מתיישבת איתנו
וטוביה אומר לנו: "אתם לא מכירים? זאת סיפי!"
אורי פלט "סיפי הנותנ...?" וכאן הוא בלע את הלשון ועצר.
ואהרון שאל: "ציפי שהייתה מדברת ב... סה...סה... סה...?"
ואז נזכרנו. ואיציק-הגוי נתן לעצמו צ'אפחה במצח ושאל: "את היית
מחליפה אותיות, נכון? במקום צדיק היית אומרת סמך?"
"נכון", היא עונה, "עד היום. בגלל זה, שמה, בלוס-אנג'לס,
קוראים לי מיסיסיפי. זה מיס יחד עם סיפי. חמוד. לא?"
ואחר כך היא מסבירה, בדיבור מהיר כמו צרורות של מיקלע, שיש לה
שני ילדים כבר גדולים ושבעלה עוסק בהיי-טק. וכיוון שדיברה מהר
וערבבה תוך כדי זה מילים באנגלית וגם הרגשתי לא כל כך נוח,
חיפשתי תירוץ להסתלק. הסתכלתי בשעון ואמרתי שלא יכול להיות שכל
כך מאוחר. אורי אמר שבאמת הזמן רץ. אהרון אמר שאישתו תהרוג
אותו. ואיציק-הגוי התנצל ולחץ לה את היד כאילו היא איזה
סלבריטי. כך שכולנו הסתלקנו והשארנו את טוביה לבד במערכה, כמו
שאומרים.
ולמחרת, בשעה תשע בבוקר, כמו בכל יום, נפגשנו בקפה של אלי,
בכיכר.
טוביה ישב ושתק בכוונה, כדי שנבין שהוא כועס עלינו שהפקרנו
אותו שם לבד. כשהשתיקה נמשכה זמן רב בא יוסי, השותף של אלי,
והביא לנו צלחת בוטנים, אפילו שלא שתינו בירה.
"בקשה!" אמר, "אולי זה יעשה לכם שמחה בבטן. אי אפשר לראות
אותכם יושבים ככה... כמו בעונש".
טוביה שלח את היד לצלחת של הבוטנים, הוציא כמה, אחר כך הרביץ
פתאום באגרוף על השולחן. חשבנו שהוא מתעצבן אבל הסתבר שהיה שם
בטעות פיסטוק אחד והוא ניסה לפצח אותו. אז עכשיו, כשהוא כבר
פתח את הפה, הוא לא יכול היה להפסיק. והנה חזר בעצם השלום אל
השולחן שלנו.
"חבר'ה", אמר טוביה, "כמו שאני זוכר את 'סיפי הנותנת', לכל אחד
מאיתנו היה עסק איתה. לא?"
"לא נכון! אני לא!" ענה איציק הגוי.
ונזכרנו, שבאמת לאיציק לא היה בכלל עניין עם בחורות, כי סבתא
שלו (לא היו לו אבא ואימא, לא ברור למה), העיקר, סבתא שלו
הכריחה אותו לאכול שום, בגלל התולעים במעיים. ואף בחורה לא
התקרבה אליו מקילומטר.
"טוב", אמר טוביה, "אבל לכל השאר היה. נכון?"
"אתה מספר לי?" אמר אהרון, "עלה לי העניין אולי משכורת חודשית
שלמה!"
"ואללה!" אמר טוביה, "לא רק שהרופא דפק אותך, אלא גם קילקלת את
מחיר השוק".
כולם הסתכלו באורי וחיכו.
"מה אתם רוצים ממני? אני ידעתי כמה משלמים בשביל הפלה? לקחתי
את סיפי לשם בטקסי. וכמה שהרופא אמר, ככה שילמתי". |