נכתב לעומרי ידיד בינואר 2003
והוצג בערב סגירת מגמת תאטרון בתיכון בגין ראש-העין
ב-22.5.2003
תודה לשיר אייל על הביצוע הנפלא

(עולה לבמה, בצל בידיה. מתמסרת בו עם עצמה. מתהלכת באי שקט.)
אפשר לומר, שההתעסקות הבלתי פוסקת במחשבה אם לומר לך, או לא,
ומה לומר, הביאה אותי למצב בו אני מאמינה ש...(מתמהמהת עם
מחשבה) דף נייר יפתור בינינו את כל סימני השאלה.
נגיע לעיקרי הדברים, בראשי פרקים כנדרש. (תופסת את הבצל בשתי
ידיה, מתיישבת ובוהה בו. סופרת עד חמש, ממשיכה.) (מקלפת חתיכה
אחת מקליפת הבצל ומדברת אליה) אני מתנצלת על מה שקרה ורוצה
להסביר במיליון ואחת דרכים זה באמת לא באשמתי (זורקת את חתיכת
הבצל על הבמה) למרות שלדעתי זה לא ממש מעניין את החלק שחתכו לך
בגיל שמונה ימים.
(מקלפת חתיכה נוספת. מדברת לחלק החשוף בבצל.) (מתחילה לאט לאט
לקרב ללבה את הבצל) כמובן בהשתפכות רגעית ודי אמיצה מצד בנאדם
ציני וקר שכמוני אספר לך (בתנועה דרסטית מרחיקה את הבצל
ומתסכלת עליו. סופרת שתיים וממשיכה.) (זורקת הצדה את חתיכת
הקליפה שבידה.) על זה שאני כל הזמן חושבת עליך למרות ואולי
בגלל היחס המחפיר שבו אתה חושב שלגיטימי לנהוג בי.
ת'אמת? די ברור לי שאתה לא רוצה להיות איתי ואני לא ציפיתי ממך
אני סתם... (זורקת את הבצל בעצבים על הרצפה. מתן נכנס לבמה,
מתחיל למרוח את איפור שעל פניה.) מתוך אנוכיות צרופה, מרגישה
צורך ליידע אותך במצבי המרגיז. (מתן מצייר דמעה אחת בלחי ימין
ודמעה אחת בלחי שמאל ויורד מהבמה. כשמתן יורד, ממשיכה.) (יורדת
על ברכיה, מרימה את הבצל ומדברת אליו.) אני יודעת שאני תקיפה
ואני לא טיפוס שקל להתנהל לידו ואני מצטערת אם זה הרושם
שהשארתי עליך. אני מקווה שאוכל לשנות אותו במהלך חיינו
האלה...
בכל מקרה, אני מתנצלת שאני ישירה כזו, שוב, זה טבוע באופי.
משחקים זה לא הצד החזק שלי. (מניחה את הבצל על הרצפה, מתחילה
ללכת בכיוון היציאה, מסתובבת כדי לחזור אך מתחרטת. יורדת בראש
מושפל והליכה שפופה מהבמה.)