[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ערב נעים, והוא בבית שלו.
אף אחד לא הלך ברחוב, ושום מכונית לא נסעה, כך שהוא יכל לשבת
בשקט של תשע בערב ולחשוב איך הוא עומד להפרד מחברה שלו. הוא
אהב אותה עד כמה שהוא יכל, אבל משהו הפריע לו. הוא רצה נורא
להמשיך להיות איתה, אבל הוא לא הצליח. היא הייתה חמודה, נחמדה,
לא הרבה חסרונות, חסרונות לא גדולים. יפה, מושכת מאוד, סקסית,
חרמנית אפילו, לא נותנת למחזור שלה לשנות לה את המצב רוח, מה
שהיה נדיר. היא היתה נעימה. נוחה. לא הפריעה לו לראות סרטים,
ואם הוא היה עסוק במשהו היא לא התעקשה. סימנים מטרימים שהוא לא
חשב עליהם מעולם. הוא הכין את עצמו לשיחה. הוא חשב על כל מה
שיכל להיות התגובה שלה למה שהוא עמד לומר. הוא רצה לפרוש בפניה
את האמת, ולא סתם לסובב אותה. הוא לא היה בנאדם רע. הוא הדליק
סיגריה וחשב על אפשרויות התגובה שלה למשפט "את לא מעניינת אותי
מספיק." הוא הגיע לכמה, והתחיל להכין להם תגובות משלו. הוא היה
פראקטי, וחכם. לדוגמא, לתגובה "לא הבנתי," הכין פירוט מלא של
מה שהוא התכוון. כל מיני דוגמאות לשיחות הריקות שלהם בטלפון,
או העניין שבו כל פעם שהייתה מגיעה, או שהיו עושים מה שהוא
רוצה, שלא היה כל כך הרבה דברים, לפחות לא איתה, או שהיו
מזדיינים. עוד דוגמא, לתגובה "אז מה אתה רוצה לעשות," הכין את
האוראליות לתוכנית המפורטת שלו, שכללה פרידה והכנת בסיס
לידידות טובה, שכנראה תשכך ותשכח אחרי זמן מה. הוא לא עמד לספר
לה את החלק האחרון, כמובן.
עוד דוגמא, לתגובה "אז למה דווקא עכשיו? אנחנו ביחד כבר שנה
וחצי," הכין את המשפט "לא משנה כמה זמן, הבנתי את זה עכשיו.
טעות שלי, ומצטער." וכל מיני שטויות כאלה. להודות בטעות זו
אסטרטגיה מצויינת. הוא חשב על כל האפשרויות. ככה לפחות הוא
חשב. היא תבכה, הוא ידליק לה סיגריה, הם ידברו, יתחבקו, יתנשקו
אולי, ואז היא תלך, והוא יהיה פתוח להצעות. למרות שהשוק לא
נראה מבטיח כרגע. איפה הוא יכול למצוא בחורה שכן תעניין אותו?
לזה לא הייתה לו תשובה. אוקיי. עוד חצי שעה היא מגיעה, והוא
יכול לעשות את זה. הוא איפר, והסתכל על הזבובים מבצעים מחול
חסר משמעות סביב המנורה, באור המוזר של העשן שלו. "מחפשים
מישהי מעניינת?" שאל אותם, באיש מכירות בפרסומת. הוא ראה
בדמיונו את מאה העיניים שלהם מסתובבות אליו בסקרנות, חושבים
אולי יש לו את התשובה לבחורה מושלמת. שישדך להם מישהי,
לזבובים. אבל הוא היה בספק אם יש להם בעיה כזאת. הרי היו
ארבעים זבובים לכל בנאדם בעולם, או משהו כזה, לא? בטוח אחת מהם
היא הזבובה המושלמת לכל זבוב בעולם. הרי כולם נראים אותו דבר.
זבובים מתקשרים בכלל? ואיך הם מתרבים? הוא החליט להזכיר לעצמו
שאם יחשוב על זבובים עוד זמן רב ישכח את כל ההכנות שלו לפגישה
שתיערך עוד חמש דקות. ואז, דפיקה בדלת. הקדימה, הכלבה. אל תקרא
לה כלבה, מפגר, אמר לו החלק במוחו שלא רצה שהוא ייפרד ממנה
בכלל. הוא הלך לפתוח לה את הדלת. מיד אחרי שפתח אותה היא
הסתערה עליו בנשיקות. כבר שבוע היא לא ראתה אותו, ושבוע הם
דיברו רק בטלפון, כל שיחה נמרחת שעה על שום דבר. זה היה שבוע
מאוד רע בשבילו. מאוד משעמם. היא באמת לא הייתה מעניינת. הוא
הפסיק אותה. היא שאלה מה קרה, והעיפה את היד שלה אחורה כדי
לעשות את הקטע הזה עם השיער שהיא אוהבת לעשות כשהיא רוצה
להזדיין. היא פגעה לו ביד בדרך, והרעידה לו הסיגריה, מה שגרר
נפילת אפר סיגריה אל הרצפה של אמא שלו, שהיתה אמורה לחזור עוד
שעה. אם היא תראה את זה היא תחסל אותו. נו באמת, אישה! את עושה
מחוות סקסיות ועכשיו אמא שלי תחסל אותי. הוא הסתכל עליה כמה
שניות ארוכות, מבט מלא משמעות. היא לא אהבה את המבט הזה, והוא
יכל לראות את הפנים שלה משתנות במהירות. הוא הסב את פניו וגרר
אותה ביד לחדר שלו. מאחוריו, בלא שראה, היא התחילה לחייך, כי
חשבה שהם הולכים לשכב. כשהגיעו לחדר שלו הוא הפיל אותה על
המיטה, והיא נשכבה עליה, מחכה לעונג שיבוא. הוא נאנח, והרים
אותה למצב ישיבה. החיוך שלה, שהספיק להתרחב מאז המסדרון, נעלם
באחת. "אני רוצה שניפרד," אמר לה. היא עטתה על עצמה מראה מגוחך
של אי הבנה. "ל. למה?" שאלה אותו, בטון דיבור של פרה שממש
עיצבן אותו. עכשיו, כשהיה מעוצבן, היה לו הרבה יותר קל להגיד
מה שרצה להגיד. הגיע רגע האמת, הרגע שכל ההכנות נעשו בשבילו.
"את לא מעניינת אותי מספיק."
כל ההכנות שלו עברו לו מהר בראש. הוא אפילו תיכנן את טון
הדיבור בשביל כל אחת מהן. היא פתחה את פיה כדי להגיד משהו,
והוא ניסה לנחש איזו מן התגובות שחזה היא תגיב.
"אבל אני אוהבת אותך," אמרה לו. הוא לא היה מוכן לזה. מכל
התגובות שהיא הייתה יכולה להוציא, זה מה שהיא בחרה, והוא לא
חשב על זה
.
"אה.. הממ.," הגיב.
"ואני לא מבינה למה התכוונת." הוסיפה.
ברגע זה ממש, חשב, מחייך, מפחיד אותה בחיוכו, הרסה לעצמה את
הסיכוי שנצא מזה עדיין ביחד. או אז הסביר לה, פירט לה, נימק
והביא לה דוגמאות, פרש בפניה את כל מה שחשב עליו, איפר את
הסיגריה, והספיק אפילו להביא קולה ושני כוסות, ואף שם בכוסות
קרח. שלוש קוביות לכל אחת. כשנגמר ההסבר, נגמרה הסיגריה, נגמר
הבקבוק ונגמר האוויר, היא בכתה. מאחר ובכתה בעיניים עצומות,
הרשה לעצמו לחבק אותה ולחייך.
ואז נזלה לו דמעה מהעין, והוא הבין משהו אלמנטרי שלא חשב עליו.
הוא ידע שזה הולך לבוא כבר כשהגיבה משהו שלא חשב עליו. כשאמרה
שהיא אוהבת אותו. הדברים האלמנטריים ממש חמקו מעיניו.
המעשה שעשה כרגע היה איום.
מה שעשה היה לקחת את הבטחון העצמי שביססה במשך שנה וחצי, ללעוס
אותו, למלא אותו רוק חומצתי, לבלוע אותו, לעכל קצת, ואז להעלות
אותו בגירה, ללעוס עוד קצת, ולירוק אותו לתוך מאגר פסולת
גרעינית.
הוא היה צריך לשקר לה, למען השם.
הוא בעיקרון אמר לה שכל השנה וחצי האלה היו רק כי הוא ריחם
עליה, שכל הזמן היא בעצם הייתה לא מעניינת, שהיא לא שווה את
המאמץ של אף אחד. שהיא לא יודעת איך להתקיים ברצינות במערכת
יחסים רצינית ומבוססת. ברור, בהתחלה הכל קל, יש עוד דברים
שאפשר לדבר עליהם, יש הכרות לעומק, וכל מיני דברים. אבל
כשנמצאים בתחת אחד של השני ארבעה חודשים, ונגמרים הנושאים
החדשים לדיבור, הכל נגמר. הם לא גרים באותו איזור, ולא מכירים
את אותם האנשים, כך שהם לא יכולים אפילו לרכל. היא לא אוהבת
סרטים, וכן אוהבת מוזיקה נוראית, כך שהוא לא יכול לראות איתה
סרטים, לפחות לא את אלה שהוא אוהב, ולא יכול לדבר איתה על
מוזיקה. הוא יכול לדבר איתה על מוזיקה, אבל ברמה השטחית בלבד.
הוא הבהיר לה, מעבר לכל צל של ספק, ואפילו היא, בבורותה, הבינה
את זה, שהיא לא מתאימה לאף אחד. אף אחד לא יאהב אותה. אף פעם.
"אף אחד, אף פעם," זה משפט שהוא ימלמל בשבוע שלאחר מכן, ללא
הפסקה. כשסיימה לבכות, הוא התחיל. היא הסתכלה עליו כמה דקות,
דומעת, הדליקה סיגריה והלכה.


בבית, היא ישבה באמבטיה, בכתה קצת, ואז חתכה את הוורידים.
ההורים שלה מצאו אותה שש שעות אחר כך, כשחזרו מנפאל. היא היתה
מרוקנת לגמרי, פיזית ונפשית. הדם שלה והדמעות שלה התערבבו
במים, ויצרו תערובת של דיכאון עמוק כל כך, שההורים שלה הבינו
את זה אחרי שסיימו לבכות בעצמם. גם דמעותיהם התערבבו באמבטיה,
ואחרי שהכלב בא, ליקלק קצת מהנוזל הזה, עלה על הגג דרך הגדר
החיה וקפץ ממנו למותו, ההורים שלה הבינו את הפוטנציאל של הנוזל
הזה. הם מילאו בו המון בקבוקונים בעוד הם בוכים, ושיווקו אותו
בשוק השחור כרעל אכזרי במיוחד. בשתים עשרה השנה שלאחר מכן מספר
ההתאבדויות עלה במאתיים אחוז בעיירה ההיא, ואף אחד לא הבין
למה.
Love's A Bitch.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את הרעיון
לסלוגן הזה
גנבתי מהשער
הצדדי של הכפר


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/6/01 8:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יושי ינון מיטסו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה