"רק שתדעי אהובה
שלא ראיתי שום דבר
פתאום ככה סתם הרגשתי
את חוט חיי נשבר
דמי הכתים את חולצתי
באדום מזעזע
הוא היה ממש קרוב
אני עכשיו  יודע"

ציפור צייצה לה במרחק
והשמש בהקה לה, ככה סתם
כשהכדור שלו הגיע
עם המסר הנורא
הוא סתם עוד ילד קטן
שחי בתוך סרטים של מלחמה

"אני יודע, זה לא היה אישי
פשוט זכיתי להיות השחקן הראשי
בהצגה של חצות, בבית הקולנוע של העולם

ותודה למפיק הגדול איי שם"

אם סיגר ביד, וטלפון בידו השניה
לא יודע כמה דם זורם שם
על הבטון של העמדה
איך החובש מכה בזעם
על החזה שלא עולה

הוא מכה בכל הכוח
בוכה, צועק, ומקווה
הרי הכל לפי הספר, אז למה החוקים
כבר לא שווים דבר
כדור קטן שעף לו ככה
ועולם שלם פתאום נשבר

ועכשיו השמיכה מכסה
והאשמה, חוסר האונים כובש
"הייתי צריך עוד דקה, לא הגעתי מספיק מהר"
הוא מתעקש

בועט באבנים, בזעם, מלטף את הפנים הכבויות, הקרות
זה לא כל כך נעים לראות, חייל שלא מפסיק לבכות

והאח הקטן שואל, לא מבין ,לא יודע
איך זה שהוא לא יחזור, הרי בסרט הטוב תמיד מנצח
ואין שם דם, ואין פציעות

נסה להסביר לו, לתמים ,שהמציאות זרה לו
שבעולם שלנו, בסרט הזה
אין סוף שמח, ואין כותרות שעולות...