בשעות השקטות של הליל,
הוא יושב מול האגם ומקלל,
אמש כשניסה להשלים את השורה,
המכתב נשמט ונפל למדורה.

בשעות השקטות של הליל,
הוא יושב לבדו, את אהובתו מהלל,
הוא חוזר לאוהל עם המצע מסתבך,
מצפה למחר למסע מפרך.

לא נרדם, הוא לא יכול,
משהו יקרה, הוא יפקיר הכל,
כך זה בשעות השקטות של הליל,
הוא שוכב בדשא, מחפש כוכב נופל.

החושך מאיר יותר מתמיד,
העבר נעצר, הוא חושב על העתיד,
כך זה בשעות השקטות של הליל,
העולם שקט, אך ראשו מתגלגל.

הוא רוכב לבדו הרחק משם,
מתרחק מהכל לא ישן לא נם.
הוא עוצר בחוף, שוכב על החול,
הוא לא נרדם, הוא לא יכול.

משהו יקרה הבוקר עולה,
הוא רואה לצערו משהו שונה,
הוא שכח את אהובתו, נשארה במחנה,
הוא ידע כבר אתמול שמשהו יקרה!

אך אינני צריך אותה לפתע מתאושש,
אפילו המכתב נפל לו לאש,
הוא מחייך ומשבח את האל,
הוא רוכב לבדו את אהובתו מקלל,

ואפילו החתול כבר לא מיילל,
בשעות השקטות של הליל.