מסביב מתבונן
רוכן ובוחן
משתדל על העולם לדעת
אך את צערו
מסתיר העולם

הוא לא צורב בבשרי-
הוא מעמידני למשפט מוסרי

אז למה אני מבואס מהידיעה
שידי קצרה מלהושיט עזרה?

ולמה עצוב, שמסביב תועבה?
הרי אני בכלוב מפלטינה,
עם טלויזיה בכבלים
והמון ערוצים שתמיד מחייכים

אני עוד רך
נפשי עוד יונקת
מכל המתיקות כמעט ונחנקת

ולמה אני?
ולא הוא?
כמעט מצטער על הסבל שממני נחסך

כמו בודהה בארמון
ראשי אל המציאות אדחוף
אך בסוף היום, אחזור למיטתי המוצעת לישון