|
סוד גופה בחולצה מכופתרת אסוף
תאוות חייה עומדת מולי
ואני שנכספתי לעומק ורוך,
זו אני שחברתי לים וגלים.
רעבתי להרים וגבעות של גופה
וטעם שפתיה מתוק משל צוף
כי אהבתי כל פלג בצלמה החשוף
וידעתי כי לילה זה לא יהיה שוב.
שבעתי לצד שיפולים עדינים
וחום אהבה משכר כיין
רק אהבתי אותה פעם, פעמיים
כי בלילה אחד ידעתי אישה |
|
|
כשאני שולחת את
לחמי, לאן הוא
מגיע?
ומי שאוכל אותו,
זה טעים לו
בכלל?
ואם עד שהלחם
מגיע הוא כבר
קשה ומלא עובש,
מה אז עושים
איתו?
אחת שואלת כ"כ
הרבה לפני שהיא
מוכנה למסור
אוכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.