דיקלה סיני / שומה עליו להתחרט |
היה נתון בכף הקלע, איבריו משוסעים...
עיניו חיפשו בחלל משהו להיאחז בו, אך ללא הועיל.
בכל מצמוץ עיניו היה ניכר בו שהיה מפולח, מבוקע...
רגליו תופפו ברצפה במן נרגנות חסרת מעצורים.
פניו הביעו שוועה קורעת לב,
ידיו מזיעות עת שחונות.
לא עמד במריו,
נכנע.
הוא החליט החלטה.
שומה עליו להתחרט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|